שיעור 58, ספר שופטים, פרק יד, טו-כ

טו וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י וַיֹּֽאמְר֤וּ לְאֵֽשֶׁת־שִׁמְשׁוֹן֙ פַּתִּ֣י אֶת־אִישֵׁ֗ךְ וְיַגֶּד־לָ֨נוּ֙ אֶת־הַ֣חִידָ֔ה פֶּן־נִשְׂרֹ֥ף אוֹתָ֛ךְ וְאֶת־בֵּ֥ית אָבִ֖יךְ בָּאֵ֑שׁ הַלְיָרְשֵׁ֕נוּ קְרָאתֶ֥ם לָ֖נוּ הֲלֹֽא׃ טז וַתֵּבְךְּ֩ אֵ֨שֶׁת שִׁמְשׁ֜וֹן עָלָ֗יו וַתֹּ֨אמֶר֙ רַק־שְׂנֵאתַ֨נִי֙ וְלֹ֣א אֲהַבְתָּ֔נִי הַֽחִידָ֥ה חַ֨דְתָּ֙ לִבְנֵ֣י עַמִּ֔י וְלִ֖י לֹ֣א הִגַּ֑דְתָּה וַיֹּ֣אמֶר לָ֗הּ הִנֵּ֨ה לְאָבִ֧י וּלְאִמִּ֛י לֹ֥א הִגַּ֖דְתִּי וְלָ֥ךְ אַגִּֽיד׃ יז וַתֵּ֤בְךְּ עָלָיו֙ שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֔ים אֲשֶׁר־הָיָ֥ה לָהֶ֖ם הַמִּשְׁתֶּ֑ה וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י וַיַּגֶּד־לָהּ֙ כִּ֣י הֱצִיקַ֔תְהוּ וַתַּגֵּ֥ד הַֽחִידָ֖ה לִבְנֵ֥י עַמָּֽהּ׃ יח וַיֹּ֣אמְרוּ לוֹ֩ אַנְשֵׁ֨י הָעִ֜יר בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י בְּטֶ֨רֶם֙ יָבֹ֣א הַחַ֔רְסָה מַה־מָּת֣וֹק מִדְּבַ֔שׁ וּמֶ֥ה עַ֖ז מֵֽאֲרִ֑י וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם לוּלֵא֙ חֲרַשְׁתֶּ֣ם בְּעֶגְלָתִ֔י לֹ֥א מְצָאתֶ֖ם חִֽידָתִֽי׃ יט וַתִּצְלַ֨ח עָלָ֜יו ר֣וּחַ ה֗' וַיֵּ֨רֶד אַשְׁקְל֜וֹן וַיַּ֥ךְ מֵהֶ֣ם ׀ שְׁלֹשִׁ֣ים אִ֗ישׁ וַיִּקַּח֙ אֶת־חֲלִ֣יצוֹתָ֔ם וַיִּתֵּן֙ הַֽחֲלִיפ֔וֹת לְמַגִּידֵ֖י הַֽחִידָ֑ה וַיִּ֣חַר אַפּ֔וֹ וַיַּ֖עַל בֵּ֥ית אָבִֽיהוּ׃ כ וַתְּהִ֖י אֵ֣שֶׁת שִׁמְשׁ֑וֹן לְמֵ֣רֵעֵ֔הוּ אֲשֶׁ֥ר רֵעָ֖ה לֽוֹ׃

֍           ֍            ֍

(טו) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי של שבעת ימי המשתה הראשונים, שהוא יום הנישואין ותחילת שבעת ימי המשתה האחרונים, וַיֹּאמְרוּ לְאֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן – מאחר שהיא כבר אשתו ותוכל לדעת את סודותיו, פַּתִּי אֶת אִישֵׁךְ, וְיַגֶּד לָנוּ מעצמו אֶת הַחִידָה, ובכך יתבטל הענין של החידה והעירבון, מאחר ויגלה להם את הפתרון לפני סוף הזמן, וניפטר מלתת לו את הסדינים והחליפות [אך לא ביקשו ממנה שתגלה להם את הפתרון, כיון שחשבו שבודאי לא תסכים לעשות זאת, ולגרום הפסד לבעלה], והוסיפו לאיים עליה, פֶּן נִשְׂרֹף אוֹתָךְ וְאֶת בֵּית אָבִיךְ בָּאֵשׁ, הַלְיָרְשֵׁנוּ קְרָאתֶם לָנוּ הֲלֹא – האם קראתם לו לכאן כדי שיירש את ממוננו.

(טז) אמנם כיון שהיתה סיבה מעם ה' לשלוח משטמה בין שמשון לבין פלשתים, לא בקשה ממנו שיגלה להם את פתרון החידה, ובכך היה מתבטל הענין לגמרי, אלא ביקשה שיגלה זאת רק לה, וַתֵּבְךְּ אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן עָלָיו, וַתֹּאמֶר, רַק שְׂנֵאתַנִי עתה, וְלֹא אֲהַבְתָּנִי מעולם, גם קודם הנישואין, הַחִידָה חַדְתָּ לִבְנֵי עַמִּי, והיה זה עוד קודם הנישואין, וְלִי לֹא הִגַּדְתָּה את פתרונה. וַיֹּאמֶר לָהּ, הִנֵּה לְאָבִי וּלְאִמִּי לֹא הִגַּדְתִּי, וְלָךְ אַגִּיד.

(יז) וַתֵּבְךְּ עָלָיו שִׁבְעַת הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה לָהֶם הַמִּשְׁתֶּה השני, והיינו שבעת הימים שלאחר הנישואין, וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיַּגֶּד לָהּ כִּי הֱצִיקַתְהוּ, וחשב שיום אחד תצליח לשמור על עצמה שלא לגלות את הפתרון, אבל היא לא עשתה כן, אלא וַתַּגֵּד הַחִידָה לִבְנֵי עַמָּהּ, כי היתה דעתה קרובה אליהם מחמת שהיו בני עמה, יותר מלבעלה.

(יח) וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי הָעִיר בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי של שבעת ימי המשתה האחרונים, בְּטֶרֶם יָבֹא הַחַרְסָה – קודם שתשקע השמש, כשעדיין לא עבר הזמן הקצוב לפתרון החידה, מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ, וּמֶה עַז מֵאֲרִי. אמנם שמשון הבין שאשתו גילתה להם את הפתרון, כיון שלא היה זה דבר שניתן להבינו על ידי מחשבה לבד, ואם היו מוצאים באמת את האריה והדבש, היה שומע על כך, וַיֹּאמֶר לָהֶם, לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי – אם לא שבדקתם את פתרון החידה על ידי אשתי לא הייתם יודעים זאת, כי הרי לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי – לא מצאתם את האריה והדבש, אלא רק אמרתם את הפתרון כפי שאמרה לכם.

(יט) וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה', וַיֵּרֶד אַשְׁקְלוֹן, שהיו הפלשתים יושבים שם, וַיַּךְ מֵהֶם שְׁלֹשִׁים אִישׁ [אף על פי שלסתם נזיר אסור להטמא למתים, נזירות שמשון היתה שונה משאר נזירויות והותר לו להטמא למתים], וַיִּקַּח אֶת חֲלִיצוֹתָם – בגדיהם, וַיִּתֵּן הַחֲלִיפוֹת לְמַגִּידֵי הַחִידָה, אבל את הסדינים לא נתן, כיון שהיתה לו טענה על כך שאשתו היא שגילתה להם את החידה, ומספק נתן להם רק חליפות ולא סדינים, וַיִּחַר אַפּוֹ על אשתו, כיון שחשב שאחרי שתראה שהוצרך לשלם להם תריב את ריבו ותודה שהיא זו שגילתה להם את פתרון החידה, וכשראה ששתקה חשד בה שזינתה עם אחד מהם [כפי שהיה באמת], וַיַּעַל בֵּית אָבִיהוּ.

(כ) וַתְּהִי אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן לְמֵרֵעֵהוּ – הלכה ונישאה לאחד מרעיו, אֲשֶׁר רֵעָה לוֹ – שהיה אחד משושביניו, כי היתה לה ברית עמו מקדם.