שיעור 6, ספר יחזקאל, פרק א, י-יא

י וּדְמ֣וּת פְּנֵיהֶם֮ פְּנֵ֣י אָדָם֒ וּפְנֵ֨י אַרְיֵ֤ה אֶל־הַיָּמִין֙ לְאַרְבַּעְתָּ֔ם וּפְנֵי־שׁ֥וֹר מֵֽהַשְּׂמֹ֖אול לְאַרְבַּעְתָּ֑ן וּפְנֵי־נֶ֖שֶׁר לְאַרְבַּעְתָּֽן׃ יא וּפְנֵיהֶ֕ם וְכַנְפֵיהֶ֥ם פְּרֻד֖וֹת מִלְמָ֑עְלָה לְאִ֗ישׁ שְׁ֚תַּיִם חֹֽבְר֣וֹת אִ֔ישׁ וּשְׁתַּ֣יִם מְכַסּ֔וֹת אֵ֖ת גְּוִיֹּֽתֵיהֶֽנָה׃

(י) וּדְמוּת פְּנֵיהֶם של חיות הקודש, פְּנֵי אָדָם (ולא הוצרך לומר 'לארבעתם', כי כבר נאמר לעיל (פ"ה) "וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת, וְזֶה מַרְאֵיהֶן, דְּמוּת אָדָם לָהֵנָּה"), ופני האדם באמצע זו מידת תפארת, שהיא הכוללת גם את החסד וגם את הדין הנמצאים מימין ומשמאל, וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם, והימין מרמז על מידת החסד, ונמשל באריה כדי שיתגבר החסד בכח גדול, וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן, והשמאל מרמז על הפחד והגבורה, שזו מידת הדין, ונמשל לשור כדי שלא יצא הדין בכח גדול, אלא בהיפך, באופן שהשור מרמז גם על התבואה והגשמים היורדים בגבורה, וּפְנֵי נֶשֶׁר מאחוריהם, לְאַרְבַּעְתָּן, וזו מידת המלכות, וכנשר המגביה לעוף ומוריד שפע אל גוזליו, כך מידה זו תגביה לקבל שפע ולהורידו למטה. וארבע חיות אלו רומזות גם לארבע המלכויות העיקריות בעולם, האריה רומז למלכות אשור ובבל, שעליהם נאמר גם (ירמיהו ד' ז') "עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ", שזהו רמז לנבוכדנצר מלך בבל. והאדם רומז למלכות מדי ופרס, שהיו מלכויות חסד שהיטיבו לישראל, ונתנו רשות לבנות את בית המקדש. השור רומז על מלכות יון, ששורשם ממידת הדין הקשה. והנשר רומז למלכות רומי, שסימלה היה נשר, ותאריך ימים כנשר המחדש את נעוריו. ואמנם ראה יחזקאל שלכל חיה יש את כל ארבע הפנים, כיון שארבע מלכויות אלו קיימות תמיד בעולם, אלא שבכל זמן מתגברת אחת מהן, ואז פניה הולכות בראשונה, ויתר שלש הפנים כנגררות אחריה.

(יא) וּפְנֵיהֶם, וְכַנְפֵיהֶם שיש לכל פנים (כפי שהתבאר בפסוק ח' שלכל פנים היו שתי כנפים בפני עצמן), פְּרֻדוֹת מִלְמָעְלָה, ובכך שהפנים והכנפים שלו היו נפרדות משלשת הפנים האחרות, נרמז שאף שבכל חיה היו פנים מסוימות שהן העיקריות אצלה, מכל מקום גם שאר שלש הפנים ניכרו בפני עצמם (וכאשר היו פני האריה הולכות בראש, במידת החסד, הרי כל אחת מהפנים האחרות היתה ניכרת בפני עצמה, אך נהגה במידת החסד, אלא שהיתה זו גבורה שבחסד וכדומה), וכן בשרים ובמלכויות שבארץ המושפעות מחיות אלו, גם כאשר היתה מלכות אחת בראש, היו שאר המלכויות קיימות, אלא שנגררו אחריה. ומבאר עתה מדוע היו להם ארבע כנפים, לְאִישׁ שְׁתַּיִם חֹבְרוֹת אִישׁ – לכל חיה מהחיות היו שתי כנפים המחוברות זו לזו, והם הכנפים המשמשות לעפיפה, שנאמר עליהן לעיל (פ"ט) "חֹבְרֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ כַּנְפֵיהֶם", והיו מחוברות זו לזו כדי לרמוז שתכליתן אחת לעשות רצון ה' במהירות, וּשְׁתַּיִם – שתי כנפים נוספות, שאינן מחוברות זו לזו, מְכַסּוֹת אֵת גְּוִיֹּתֵיהֶנָה, כי הן מרמזות על הסתרת ההשגה בהן, אך יש בכך שני כיסויים שונים, האחד הוא הסתרת ההשגה בשייכותם לעולם התחתון, כי אין שכל האדם המחובר לגוף יכול להשיג את שכל המלאכים המופשט, והכיסוי השני הוא הסתרת ההשגה של השפע היורד אליהם מעולם הכסא, שאי אפשר להשיג את הדרך שבה האור מושפע עליהם מלמעלה (וכפי שיבואר ענין הכיסוי וההסתרה עוד בפסוק כ"ג).