יד וַיָּ֨קֶם ה֤' שָׂטָן֙ לִשְׁלֹמֹ֔ה אֵ֖ת הֲדַ֣ד הָֽאֲדֹמִ֑י מִזֶּ֧רַע הַמֶּ֛לֶךְ ה֖וּא בֶּֽאֱדֽוֹם׃ טו וַיְהִ֗י בִּֽהְי֤וֹת דָּוִד֙ אֶת־אֱד֔וֹם בַּֽעֲל֗וֹת יוֹאָב֙ שַׂ֣ר הַצָּבָ֔א לְקַבֵּ֖ר אֶת־הַֽחֲלָלִ֑ים וַיַּ֥ךְ כָּל־זָכָ֖ר בֶּֽאֱדֽוֹם׃ טז כִּ֣י שֵׁ֧שֶׁת חֳדָשִׁ֛ים יָֽשַׁב־שָׁ֥ם יוֹאָ֖ב וְכָל־יִשְׂרָאֵ֑ל עַד־הִכְרִ֥ית כָּל־זָכָ֖ר בֶּֽאֱדֽוֹם׃ יז וַיִּבְרַ֣ח אֲדַ֡ד הוּא֩ וַֽאֲנָשִׁ֨ים אֲדֹֽמִיִּ֜ים מֵֽעַבְדֵ֥י אָבִ֛יו אִתּ֖וֹ לָב֣וֹא מִצְרָ֑יִם וַֽהֲדַ֖ד נַ֥עַר קָטָֽן׃ יח וַיָּקֻ֨מוּ֙ מִמִּדְיָ֔ן וַיָּבֹ֖אוּ פָּארָ֑ן וַיִּקְחוּ֩ אֲנָשִׁ֨ים עִמָּ֜ם מִפָּארָ֗ן וַיָּבֹ֤אוּ מִצְרַ֨יִם֙ אֶל־פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם וַיִּתֶּן־ל֣וֹ בַ֗יִת וְלֶ֨חֶם֙ אָ֣מַר ל֔וֹ וְאֶ֖רֶץ נָ֥תַן לֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(יד) אף על פי שאמר ה' לשלמה שיקרע את המלוכה מבנו, רצה להחזירו למוטב כדי שלא תיקרע המלוכה מזרעו לגמרי, וכפי שאמר ה' לדוד לגבי שלמה בנו 'אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם', ולכן הוכיחו בשבט אנשים, כפי שיבואר, עד שהתנחם על מעשיו, ועל ידי זה נשארה מלכות בית דוד קיימת על שבט יהודה ועל ירושלים, וַיָּקֶם ה' שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה, אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי, מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ הוּא בֶּאֱדוֹם.
(טו) עתה יבאר הכתוב מדוע היה הדד אויב לשלמה. וַיְהִי בִּהְיוֹת דָּוִד אֶת אֱדוֹם – כאשר נלחם דוד באדום, השאירם בתחילה בחיים, והעמיד שם נציבים שישלטו בהם, אמנם בַּעֲלוֹת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא לְקַבֵּר אֶת הַחֲלָלִים, מרדו בו שוב, וַיַּךְ כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם, כדין המורדים במלכות.
(טז) כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל, לחפש אחרי כל הנמלטים והמתחבאים, עַד אשר הִכְרִית יואב כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם.
(יז) וַיִּבְרַח אֲדַד, הוּא וַאֲנָשִׁים אֲדֹמִיִּים מֵעַבְדֵי אָבִיו אִתּוֹ, לָבוֹא מִצְרָיִם, וַהֲדַד היה באותה שעה עדיין נַעַר קָטָן.
(יח) ובדרכם למצרים עברו דרך מדין, וַיָּקֻמוּ מִמִּדְיָן וַיָּבֹאוּ פָּארָן, וַיִּקְחוּ אֲנָשִׁים עִמָּם מִפָּארָן, וכאשר הגיע הדד למצרים כבר היו עימו אנשים רבים, וַיָּבֹאוּ מִצְרַיִם אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וכיון שהיה עימו עם רב היה נראה בעיני פרעה שר וגדול, וַיִּתֶּן לוֹ בַיִת, וְלֶחֶם אָמַר לוֹ – הבטיח לתת לו מזונותיו תמיד, וְאֶרֶץ נָתַן לוֹ להיות מושל עליה.
