שיעור 72, ספר שופטים, פרק יח, ז-י

ז וַיֵּֽלְכוּ֙ חֲמֵ֣שֶׁת הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיָּבֹ֖אוּ לָ֑יְשָׁה וַיִּרְא֣וּ אֶת־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־בְּקִרְבָּ֣הּ יוֹשֶֽׁבֶת־לָ֠בֶטַח כְּמִשְׁפַּ֨ט צִֽדֹנִ֜ים שֹׁקֵ֣ט ׀ וּבֹטֵ֗חַ וְאֵין־מַכְלִ֨ים דָּבָ֤ר בָּאָ֨רֶץ֙ יוֹרֵ֣שׁ עֶ֔צֶר וּרְחוֹקִ֥ים הֵ֨מָּה֙ מִצִּ֣ידֹנִ֔ים וְדָבָ֥ר אֵין־לָהֶ֖ם עִם־אָדָֽם׃ ח וַיָּבֹ֨אוּ֙ אֶל־אֲחֵיהֶ֔ם צָרְעָ֖ה וְאֶשְׁתָּאֹ֑ל וַיֹּֽאמְר֥וּ לָהֶ֛ם אֲחֵיהֶ֖ם מָ֥ה אַתֶּֽם׃ ט וַיֹּֽאמְר֗וּ ק֚וּמָה וְנַֽעֲלֶ֣ה עֲלֵיהֶ֔ם כִּ֤י רָאִ֨ינוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְהִנֵּ֥ה טוֹבָ֖ה מְאֹ֑ד וְאַתֶּ֣ם מַחְשִׁ֔ים אַל־תֵּעָ֣צְל֔וּ לָלֶ֥כֶת לָבֹ֖א לָרֶ֥שֶׁת אֶת־הָאָֽרֶץ׃ י כְּבֹֽאֲכֶ֞ם תָּבֹ֣אוּ ׀ אֶל־עַ֣ם בֹּטֵ֗חַ וְהָאָ֨רֶץ֙ רַֽחֲבַ֣ת יָדַ֔יִם כִּֽי־נְתָנָ֥הּ אֱלֹהִ֖ים בְּיֶדְכֶ֑ם מָקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אֵֽין־שָׁ֣ם מַחְס֔וֹר כָּל־דָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר בָּאָֽרֶץ׃

֍           ֍            ֍

(ז) וַיֵּלְכוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים, וַיָּבֹאוּ לָיְשָׁה, וַיִּרְאוּ אֶת הָעָם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ, שאין להם סיבה לפחד מהם, כי אינם מלומדי מלחמה כלל, מאחר והממלכה כולה יוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח כְּמִשְׁפַּט צִדֹנִים, שהם סוחרים או בעלי מקנה, ואינם מתפרנסים משלל וביזה של מלחמה, שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ, ואינם מתייראים מאויב חיצוני, שמחמתו ילמדו טכסיסי מלחמה, וְאֵין מַכְלִים דָּבָר בָּאָרֶץ – וגם בינם לבין עצמם אין מלחמות ומריבות, שמחמת כן יהיו רגילים להלחם, יוֹרֵשׁ עֶצֶר – וכן אין אדם מסוים העומד לרשת את המלוכה, שיכין חיילים וצבא להחזיק במלכותו [ותיבת 'אין' האמורה קודם, 'ואין מכלים דבר בארץ', נמשכת גם על 'יורש עצר', וכאילו נאמר 'ואין מכלים דבר בארץ, ואין יורש עצר'], ואחרי שראו שאין לחשוש מבני המדינה עצמם, ראו גם שאין לחשוש מבעלי ברית שיבואו לעזרתם, וּרְחוֹקִים הֵמָּה מִצִּידֹנִים, וְדָבָר אֵין לָהֶם עִם אָדָם – אין להם כריתות ברית עם שום אומה, העשויה לבוא לסייע להם.

(ח) וַיָּבֹאוּ אותם שליחים של שבט דן, אֶל אֲחֵיהֶם אשר בצָרְעָה וְאֶשְׁתָּאֹל, וַיֹּאמְרוּ לָהֶם אֲחֵיהֶם, מָה אַתֶּם – מה אתם אומרים על אותו מקום שהלכתם לראות בשליחותנו.

(ט) וַיֹּאמְרוּ השליחים, אין צורך לשלוח מרגלים נוספים, אלא קוּמָה מיד וְנַעֲלֶה עֲלֵיהֶם, כִּי רָאִינוּ אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה טוֹבָה מְאֹד, וְאַתֶּם מַחְשִׁים – וכי ראוי שתמתינו בשתיקה, אַל תֵּעָצְלוּ לָלֶכֶת לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ, כי לא תצטרכו כלל להלחם, אלא תבואו כיורשים את הארץ.

(י) ועתה ביארו מדוע לא יצטרכו להלחם, כְּבֹאֲכֶם – אם תבואו מיד, קודם שיידעו אנשי המקום שאנו באים לכבוש את ארצם, תָּבֹאוּ אֶל עַם בֹּטֵחַ, וְהָאָרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם, כִּי נְתָנָהּ אֱלֹהִים בְּיֶדְכֶם, וזהו מָקוֹם אֲשֶׁר אֵין שָׁם מַחְסוֹר כָּל דָּבָר אֲשֶׁר בָּאָרֶץ – לא חסר שם שום דבר שיש בארץ ישראל.