שיעור 78, ספר שופטים, פרק יט, יד-כא

יד וַיַּֽעַבְר֖וּ וַיֵּלֵ֑כוּ וַתָּבֹ֤א לָהֶם֙ הַשֶּׁ֔מֶשׁ אֵ֥צֶל הַגִּבְעָ֖ה אֲשֶׁ֥ר לְבִנְיָמִֽן׃ טו וַיָּסֻ֣רוּ שָׁ֔ם לָב֖וֹא לָל֣וּן בַּגִּבְעָ֑ה וַיָּבֹ֗א וַיֵּ֨שֶׁב֙ בִּרְח֣וֹב הָעִ֔יר וְאֵ֥ין אִ֛ישׁ מְאַסֵּֽף־אוֹתָ֥ם הַבַּ֖יְתָה לָלֽוּן׃ טז וְהִנֵּ֣ה ׀ אִ֣ישׁ זָקֵ֗ן בָּ֣א מִֽן־מַעֲשֵׂ֤הוּ מִן־הַשָּׂדֶה֙ בָּעֶ֔רֶב וְהָאִישׁ֙ מֵהַ֣ר אֶפְרַ֔יִם וְהוּא־גָ֖ר בַּגִּבְעָ֑ה וְאַנְשֵׁ֥י הַמָּק֖וֹם בְּנֵ֥י יְמִינִֽי׃ יז וַיִּשָּׂ֣א עֵינָ֗יו וַיַּ֛רְא אֶת־הָאִ֥ישׁ הָֽאֹרֵ֖חַ בִּרְחֹ֣ב הָעִ֑יר וַיֹּ֨אמֶר הָאִ֧ישׁ הַזָּקֵ֛ן אָ֥נָה תֵלֵ֖ךְ וּמֵאַ֥יִן תָּבֽוֹא׃ יח וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו עֹֽבְרִ֨ים אֲנַ֜חְנוּ מִבֵּֽית־לֶ֣חֶם יְהוּדָה֮ עַד־יַרְכְּתֵ֣י הַר־אֶפְרַיִם֒ מִשָּׁ֣ם אָנֹ֔כִי וָֽאֵלֵ֕ךְ עַד־בֵּ֥ית לֶ֖חֶם יְהוּדָ֑ה וְאֶת־בֵּ֤ית ה֙' אֲנִ֣י הֹלֵ֔ךְ וְאֵ֣ין אִ֔ישׁ מְאַסֵּ֥ף אוֹתִ֖י הַבָּֽיְתָה׃ יט וְגַם־תֶּ֤בֶן גַּם־מִסְפּוֹא֙ יֵ֣שׁ לַֽחֲמוֹרֵ֔ינוּ וְ֠גַם לֶ֣חֶם וָיַ֤יִן יֶשׁ־לִי֙ וְלַֽאֲמָתֶ֔ךָ וְלַנַּ֖עַר עִם־עֲבָדֶ֑יךָ אֵ֥ין מַחְס֖וֹר כָּל־דָּבָֽר׃ כ וַיֹּ֨אמֶר הָאִ֤ישׁ הַזָּקֵן֙ שָׁל֣וֹם לָ֔ךְ רַ֥ק כָּל־מַחְסֽוֹרְךָ֖ עָלָ֑י רַ֥ק בָּֽרְח֖וֹב אַל־תָּלַֽן׃ כא וַיְבִיאֵ֣הוּ לְבֵית֔וֹ וַיָּ֖בָל לַֽחֲמוֹרִ֑ים וַֽיִּרְחֲצוּ֙ רַגְלֵיהֶ֔ם וַיֹּֽאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ׃

֍           ֍            ֍

(יד) וַיַּעַבְרוּ, וַיֵּלֵכוּ, וַתָּבֹא לָהֶם הַשֶּׁמֶשׁ כאשר היו אֵצֶל הַגִּבְעָה אֲשֶׁר לְבִנְיָמִן.

(טו) וַיָּסֻרוּ שָׁם, לָבוֹא לָלוּן בַּגִּבְעָה, וַיָּבֹא האיש וַיֵּשֶׁב בִּרְחוֹב הָעִיר, וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתָם הַבַּיְתָה לָלוּן.

(טז) ולעומת אנשי הגבעה שהיו רעים וחטאים ולא נמצא מהם מי שיארח את האיש בביתו, וְהִנֵּה אִישׁ זָקֵן, ואף על פי שהיה זקן, ובָּא ברגע זה מִן מַעֲשֵׂהוּ, מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב, על אף שבא מעבודתו הקשה בשדה, וְהָאִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם, וְהוּא גָר בַּגִּבְעָה, ולא היתה מצוות הכנסת אורחים זו מוטלת עליו יותר מעל שאר אנשי הגבעה, וְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם בְּנֵי יְמִינִי – בני שבט בנימין.

(יז) וַיִּשָּׂא האיש הזקן את עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת הָאִישׁ הָאֹרֵחַ בִּרְחֹב הָעִיר, וַיֹּאמֶר לו הָאִישׁ הַזָּקֵן, אָנָה תֵלֵךְ, וּמֵאַיִן תָּבוֹא, כי היה מסופק האם הוא באמצע דרכו, ולכן עומד הוא ברחוב, או שרצונו ללון בגבעה בלילה זה.

(יח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו האיש האורח, עֹבְרִים אֲנַחְנוּ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה עַד יַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם, שזו דרך ארוכה שאי אפשר לעוברה מבעוד יום, מִשָּׁם אָנֹכִי – שמקום מגורי בירכתי הר אפרים ולשם אני הולך, ואינני רוכל המחזר בעיירות, אלא וָאֵלֵךְ רק עַד בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לצורך מסוים, וכעת אני חוזר לביתי. וכדי שלא יחשוד בו שהוא מעובדי פסל מיכה שהיה בהר אפרים, אמר לו וְאֶת בֵּית ה' אֲנִי הֹלֵךְ, ובכל זאת וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתִי הַבָּיְתָה.

(יט) וכדי שלא יחשוב שהוא זקוק למאכלים לו ולבהמותיו הוסיף ואמר לו, וְגַם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא יֵשׁ לַחֲמוֹרֵינוּ, וְגַם לֶחֶם וָיַיִן יֶשׁ לִי וְלַאֲמָתֶךָ, וְלַנַּעַר עִם עֲבָדֶיךָ – ויש לי גם אוכל די והותר עד שיאכל הנער שלי עם עבדיך מהאוכל שהבאתי עימי, וגם תבלינים וכדומה יש איתי, אֵין מַחְסוֹר כָּל דָּבָר.

(כ) וַיֹּאמֶר הָאִישׁ הַזָּקֵן, שָׁלוֹם לָךְ, ואיני רוצה שתאכל משלך, אלא אדרבה, רַק כָּל מַחְסוֹרְךָ עָלָי, כדי שאקיים את מצוות הכנסת אורחים בשלימות, רַק בָּרְחוֹב אַל תָּלַן.

(כא) וַיְבִיאֵהוּ לְבֵיתוֹ, וַיָּבָל – תיקן את היבול למאכל לַחֲמוֹרִים, וַיִּרְחֲצוּ רַגְלֵיהֶם, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ.