כ וַיְהִ֕י הֵ֥ם יֹֽשְׁבִ֖ים אֶל־הַשֻּׁלְחָ֑ן וַֽיְהִי֙ דְּבַר־ה֔' אֶל־הַנָּבִ֖יא אֲשֶׁ֥ר הֱשִׁיבֽוֹ׃ כא וַיִּקְרָ֞א אֶל־אִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁר־בָּ֤א מִֽיהוּדָה֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֖ה אָמַ֣ר ה֑' יַ֗עַן כִּ֤י מָרִ֨יתָ֙ פִּ֣י ה֔' וְלֹ֤א שָׁמַ֨רְתָּ֙ אֶת־הַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ ה֥' אֱלֹהֶֽיךָ׃ כב וַתָּ֗שָׁב וַתֹּ֤אכַל לֶ֨חֶם֙ וַתֵּ֣שְׁתְּ מַ֔יִם בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֵלֶ֔יךָ אַל־תֹּ֥אכַל לֶ֖חֶם וְאַל־תֵּ֣שְׁתְּ מָ֑יִם לֹֽא־תָב֥וֹא נִבְלָֽתְךָ֖ אֶל־קֶ֥בֶר אֲבֹתֶֽיךָ׃ כג וַיְהִ֗י אַֽחֲרֵ֛י אָכְל֥וֹ לֶ֖חֶם וְאַֽחֲרֵ֣י שְׁתוֹת֑וֹ וַיַּֽחֲבָשׁ־ל֣וֹ הַֽחֲמ֔וֹר לַנָּבִ֖יא אֲשֶׁ֥ר הֱשִׁיבֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(כ) וַיְהִי הֵם יֹשְׁבִים אֶל הַשֻּׁלְחָן, וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל הַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ – באה נבואת אמת מאת ה' אל אותו זקן שהיה בתחילה נביא שקר [והטעם לכך שבאה הנבואה אליו, כיון שאם היתה באה נבואה זו לנביא האמת, לא היו העם יודעים מדוע נענש, והיו חושבים שעונשו היה על שהתנבא שקר על ירבעם, ולכן הוצרכה הנבואה לבוא לאותו זקן, כדי שהוא יפרסם את הדבר, ויוודע שעונשו של איש האלהים היה על שעבר על דברי ה', אף שנבואתו לירבעם היתה נבואת אמת].
(כא) וַיִּקְרָא אותו זקן אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּא מִיהוּדָה, לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה', יַעַן כִּי מָרִיתָ פִּי ה', ואף שהיה לך ספק בפירוש הדברים היית צריך להחמיר מספק, ולא להתפתות לדברי השקר, וְלֹא שָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, כלומר, אינך יכול לטעון שסמכת על נבואת השקר ששמעת, כיון ששמעת את הציווי בעצמך מה', וציווי כזה אינו יכול להתבטל על ידי שליח, אלא רק על ידי נבואה חדשה שתבוא אליך מעם ה'.
(כב) ואף שבמה ששבת על עקבותיך לא היה חטא, מאחר וכבר בחרת לך דרך אחרת, אבל וַתָּשָׁב וַתֹּאכַל לֶחֶם וַתֵּשְׁתְּ מַיִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ ה' אַל תֹּאכַל לֶחֶם וְאַל תֵּשְׁתְּ מָיִם, הרי האכילה והשתיה היו נגד ציווי ה', ועונשך יהיה שלֹא תָבוֹא נִבְלָתְךָ אֶל קֶבֶר אֲבֹתֶיךָ, אלא ימות בדרכו אל ארץ יהודה, קודם שיגיע למקומו.
(כג) וַיְהִי אַחֲרֵי אָכְלוֹ לֶחֶם וְאַחֲרֵי שְׁתוֹתוֹ, וַיַּחֲבָשׁ לוֹ הַחֲמוֹר – אותו זקן חבש את חמורו ונתנו לַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ, כי הנביא בא ברגליו, ולא היה לו חמור.
