ט בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא יִֽהְי֣וּ ׀ עָרֵ֣י מָֽעוּזּ֗וֹ כַּֽעֲזוּבַ֤ת הַחֹ֨רֶשׁ֙ וְהָ֣אָמִ֔יר אֲשֶׁ֣ר עָֽזְב֔וּ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָֽיְתָ֖ה שְׁמָמָֽה׃ י כִּ֤י שָׁכַ֨חַתְּ֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֔ךְ וְצ֥וּר מָֽעֻזֵּ֖ךְ לֹ֣א זָכָ֑רְתְּ עַל־כֵּ֗ן תִּטְּעִי֙ נִטְעֵ֣י נַֽעֲמָנִ֔ים וּזְמֹ֥רַת זָ֖ר תִּזְרָעֶֽנּוּ׃ יא בְּי֤וֹם נִטְעֵךְ֙ תְּשַׂגְשֵׂ֔גִי וּבַבֹּ֖קֶר זַרְעֵ֣ךְ תַּפְרִ֑יחִי נֵ֥ד קָצִ֛יר בְּי֥וֹם נַֽחֲלָ֖ה וּכְאֵ֥ב אָנֽוּשׁ׃
֍ ֍ ֍
(ט) בַּיּוֹם הַהוּא, של נפילת מלכות ישראל, יִהְיוּ עָרֵי מָעוּזּוֹ של ישראל כַּעֲזוּבַת הַחֹרֶשׁ וְהָאָמִיר – כמו היערות המחוזקים ['חורש' הוא יער רגיל, ו'אמיר' הוא יער שעציו משובחים יותר], אֲשֶׁר עָזְבוּ – אשר חיזקו הכנעניים מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כמסופר בספר יהושע (יז יח) שנחלת שבט אפרים היתה סמוכה ליער גדול, והכנעניים חיזקו את היער כדי שלא יוכלו לכובשו, ואף על פי כן הצליחו בני אפרים לכבוש את היערות הללו מיד הכנעניים, ושם בנו את ערי המבצר שלהם, שהם היו ערי המלכות של ישראל [כיון שירבעם בן נבט, ראש מלכי ישראל, היה משבט אפרים], וְהָיְתָה שְׁמָמָה – אותה 'עזובה', כלומר אותו חוזק שהיה לבני ישראל בנחלת אפרים, יהיה לשממה, וממשיל בכך שכפי שאירע לכנעניים מפני בני ישראל, כך יהיה עתה לישראל מפני סנחריב.
(י) וטעם העונש, כִּי שָׁכַחַתְּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵךְ – שכחו ישראל לגמרי את ישועות ה' שעשה להם בשנים קדמוניות, וְצוּר מָעֻזֵּךְ לֹא זָכָרְתְּ – ואפילו את הניסים שעושה להם ה' כעת, שהוא הצור שבו מצאו ישראל מעוז בימים אלו, ואי אפשר לשכוח זאת מאחר והדברים עומדים לנגד עיניהם, מכל מקום לא רצו לזוכרו ולהעלותו על ליבם, עַל כֵּן תִּטְּעִי נִטְעֵי נַעֲמָנִים – הרי ישראל משולים למי שנטע נטיעות יפות ונעימות, וּזְמֹרַת זָר תִּזְרָעֶנּוּ – ומרכיב בו 'זמורה', ענף, מעץ גרוע וּפָחוּת, שבכך הוא מקלקל את כל נטיעותיו הטובות. כך יש לישראל צור מעוז באלוקי מרום, והם עצמם זרע קדש בני אל חי, והם הלכו ודרשו אל אלהים אחרים ופנו לעזרתם של עמים זרים, ובכך השחיתו את עצמם.
(יא) ולא זו בלבד שעירבו זמורת זר בנטיעותיהם הנעימות, אלא בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי – השתדלו למהר את גידול הכלאיים הללו, שיפרחו וישגשגו באותו יום שנטעוהו, וּבַבֹּקֶר שלמחרת זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי – יפרחו כבר הזרעים. אמנם על אף כל ההשתדלות לא יסתייע הדבר, נֵד קָצִיר בְּיוֹם נַחֲלָה – ה'קציר' של אותה זריעת כלאיים ינדוד מכם ביום שישטפנו נחל מים כבירים, כי על אף שהתמידו לבקש עזר מארם, הרי ביום שבא עליהם סנחריב כנחל שוטף, שטף וכבש הוא גם את ארם והגלה אותם מארצם, ולא יכלו לעזור לישראל, וּכְאֵב אָנוּשׁ – ועל ידי השטפון הזה בא אליהם מכה גדולה.
