שיעור 94, ספר דניאל, פרק י, ד-ז

ד וּבְי֛וֹם עֶשְׂרִ֥ים וְאַרְבָּעָ֖ה לַחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֑וֹן וַֽאֲנִ֗י הָיִ֛יתִי עַ֣ל יַ֧ד הַנָּהָ֛ר הַגָּד֖וֹל ה֥וּא חִדָּֽקֶל׃ ה וָֽאֶשָּׂ֤א אֶת־עֵינַי֙ וָאֵ֔רֶא וְהִנֵּ֥ה אִישׁ־אֶחָ֖ד לָב֣וּשׁ בַּדִּ֑ים וּמָתְנָ֥יו חֲגֻרִ֖ים בְּכֶ֥תֶם אוּפָֽז׃ ו וּגְוִיָּת֣וֹ כְתַרְשִׁ֗ישׁ וּפָנָ֞יו כְּמַרְאֵ֤ה בָרָק֙ וְעֵינָיו֙ כְּלַפִּ֣ידֵי אֵ֔שׁ וּזְרֹֽעֹתָיו֙ וּמַרְגְּלֹתָ֔יו כְּעֵ֖ין נְחֹ֣שֶׁת קָלָ֑ל וְק֥וֹל דְּבָרָ֖יו כְּק֥וֹל הָמֽוֹן׃ ז וְרָאִיתִי֩ אֲנִ֨י דָֽנִיֵּ֤אל לְבַדִּי֙ אֶת־הַמַּרְאָ֔ה וְהָֽאֲנָשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר הָי֣וּ עִמִּ֔י לֹ֥א רָא֖וּ אֶת־הַמַּרְאָ֑ה אֲבָ֗ל חֲרָדָ֤ה גְדֹלָה֙ נָֽפְלָ֣ה עֲלֵיהֶ֔ם וַֽיִּבְרְח֖וּ בְּהֵֽחָבֵֽא׃

֍           ֍            ֍

(ד) וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַאֲנִי הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל הוּא חִדָּקֶל.

(ה) וָאֶשָּׂא אֶת עֵינַי, וָאֵרֶא וְהִנֵּה אִישׁ אֶחָד, לָבוּשׁ בַּדִּים – בגדי פשתן לבנים, המורים על נקיותו מהחומר והגשמיות, וּמָתְנָיו חֲגֻרִים בְּכֶתֶם אוּפָז – בחגורה של זהב, והרמז בכך, כי המלאך מקבל את השפע מלמעלה ומורידו למטה, ומקבלו מלמעלה במידת החסד והרחמים, כפי שמורים בגדי הפשתן הלבנים, אך מצד המקבלים ניתן השפע במידת הדין, כפי שמורה הזהב, המרמז למידת הדין.

(ו) וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ – מה שהתגלה בהיותו נראה לבני האדם, הוא בלבוש הנראה כאבן 'תרשיש', הנוטה לגוון התכלת, וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָרָק, כי התגלותו לבני האדם אינה בתמידות, אלא כברק המאיר ונעלם, וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ, וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו – ידיו ורגליו, שזהו רמז למעשים היוצאים ממנו, כְּעֵין – כגוון המראה של נְחֹשֶׁת קָלָל, והיא נחושת המבריקה כזהב, וְקוֹל דְּבָרָיו כְּקוֹל הָמוֹן – כקול מחנה גדול.

(ז) וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל לְבַדִּי אֶת הַמַּרְאָה, וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי, שהם הנביאים חגי זכריה ומלאכי, לֹא רָאוּ אֶת הַמַּרְאָה, אֲבָל חֲרָדָה גְדֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם, כיון שהרגישו בדבר אף שלא ראוהו, וַיִּבְרְחוּ בְּהֵחָבֵא – להחביא עצמם במקום מסתור.