שיעור 95, ספר דניאל, פרק י, ח-יא

ח וַֽאֲנִי֙ נִשְׁאַ֣רְתִּי לְבַדִּ֔י וָֽאֶרְאֶ֗ה אֶת־הַמַּרְאָ֤ה הַגְּדֹלָה֙ הַזֹּ֔את וְלֹ֥א נִשְׁאַר־בִּ֖י כֹּ֑חַ וְהוֹדִ֗י נֶהְפַּ֤ךְ עָלַי֙ לְמַשְׁחִ֔ית וְלֹ֥א עָצַ֖רְתִּי כֹּֽחַ׃ ט וָֽאֶשְׁמַ֖ע אֶת־ק֣וֹל דְּבָרָ֑יו וּכְשָׁמְעִי֙ אֶת־ק֣וֹל דְּבָרָ֔יו וַֽאֲנִ֗י הָיִ֛יתִי נִרְדָּ֥ם עַל־פָּנַ֖י וּפָנַ֥י אָֽרְצָה׃ י וְהִנֵּה־יָ֖ד נָ֣גְעָה בִּ֑י וַתְּנִיעֵ֥נִי עַל־בִּרְכַּ֖י וְכַפּ֥וֹת יָדָֽי׃ יא וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֡י דָּֽנִיֵּ֣אל אִישׁ־חֲ֠מֻדוֹת הָבֵ֨ן בַּדְּבָרִ֜ים אֲשֶׁר֩ אָֽנֹכִ֨י דֹבֵ֤ר אֵלֶ֨יךָ֙ וַֽעֲמֹ֣ד עַל־עָמְדֶ֔ךָ כִּ֥י עַתָּ֖ה שֻׁלַּ֣חְתִּי אֵלֶ֑יךָ וּבְדַבְּר֥וֹ עִמִּ֛י אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה עָמַ֥דְתִּי מַרְעִֽיד׃

֍           ֍            ֍

(ח) לאחר שברחו שאר הנביאים שהיו עימי, וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, וָאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת, וְלֹא נִשְׁאַר בִּי כֹּחַ בגוף, וְהוֹדִי – כח שכלי, נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית, וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ – אפילו כוחות הנפש, שבדרך כלל הם מתחזקים כאשר כוחות הגוף נחלשים, ועל ידי זה מוכן האדם לקבל את הנבואה, כאן נחלשו גם כוחות הנפש, ולא היה מוכן לקבלת הדיבור.

(ט) וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל דְּבָרָיו, וּכְשָׁמְעִי אֶת קוֹל דְּבָרָיו נוספה עלי חולשה, וַאֲנִי הָיִיתִי נִרְדָּם עַל פָּנַי, וּפָנַי אָרְצָה.

(י) וְהִנֵּה יָד נָגְעָה בִּי, ועל ידי זה התעורר דניאל מתרדמתו, וַתְּנִיעֵנִי עַל בִּרְכַּי וְכַפּוֹת יָדָי, אך עדיין לא התחזק דיו לקבל את הנבואה.

(יא) וַיֹּאמֶר אֵלַי, דָּנִיֵּאל אִישׁ חֲמֻדוֹת – בעל מעלות חמודות, הָבֵן בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹבֵר אֵלֶיךָ, וַעֲמֹד עַל עָמְדֶךָ, כִּי עַתָּה שֻׁלַּחְתִּי אֵלֶיךָ. וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה התחזקתי מעט יותר, לעמוד על רגלי, אך עדיין עָמַדְתִּי מַרְעִיד.