יום שישי
י' כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 98, מסכת יבמות, פרק עשירי

אָמַר רַב גִּידְּל, אָמַר רַב חִיָּיא בַּר יוֹסֵף, אָמַר רַב, יְבָמָה, קִדּוּשִׁין לאדם זר אֵין בָּהּ, אבל נִישּׂוּאִין לזר יֵשׁ בָּהּ, מִשּׁוּם דְּמִיחַלְּפָא – כיון שעשויים בני אדם לטעות ולהחליף את דינה בְּדין אִשָׁה שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם. ומבאר הרי"ף, פֵּרוּשׁ, 'קִדּוּשִׁין אֵין בָּהּ' היינו אִם נִתְקַדְּשָׁה לְאַחֵר קֹדֶם שֶׁיַּחֲלֹץ לָהּ יְבָמָהּ, אֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת עַל יְבָמָהּ, אֶלָּא רק אִם נִישֵּׂאת לאחר נֶאֶסְרָה עַל יְבָמָהּ, והטעם לכך, מִשּׁוּם דְּמִיחַלְּפָא – עשויים לטעות ולהחליף את דינה בְּדין אִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, ונישאת לאחר, שהיא אסורה לחזור לבעלה, ואף כאן אסרוה על יבמה.
וְאִיתְּמַר – ואמרו מימרא זו מִשְּׁמֵיהּ [-משמו] דְּרַב יְהוּדַאי גָּאוֹן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שׁוֹמֶרֶת יָבָם, שֶׁנִּשֵּׂאת לאדם זר בְּלֹא חֲלִיצָה, אִם אֵין לָהּ בָּנִים מהבעל השני, תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, כלומר, מִבַּעַל שני תצא בְּגֵט, וּמִיָּבָם תצא בַּחֲלִיצָה, וַאֲסוּרָה לָהֶם עוֹלָמִית, והטעם לכך, מִשּׁוּם דְּמִיחַלְּפָא – עשויים בני אדם לטעות ולהחליף את דינה בְּאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, ששם היא אסורה לשניהם. אֲבָל אִם נִתְקַדְּשָׁה לשני, וְלֹא נִשֵּׂאת, אִם הָיָה יְבָמָהּ יִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן לָהּ הַמְקַדֵּשׁ גֵּט, וּמוּתֶּרֶת לַיָּבָם, וּלְמִי שֶׁקִּדְּשָׁהּ אֲסוּרָה לוֹ עוֹלָמִית, אפילו אם חלץ לה היבם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר – שלא ירויח אותו אדם שקידשה במה שחטא וקידש יבמה הזקוקה ליבום. ואם נִשֵּׂאת לאחר קודם שחלץ לה יבמה, וְהָיוּ לָהּ בָּנִים מהשני, אִם הָיָה בַּעֲלָהּ השני יִשְׂרָאֵל, המותר בחלוצה, חוֹלֵץ הַיָּבָם, וְיוֹשֶׁבֶת – נשארת תַּחַת בַּעֲלָהּ, וַאֲפוּקֵי לֹא מַפְּקִינַן לָהּ – ואין מחייבים אותו לגרשה, דְּכֵיוָן שהדין הוא דְּאִשָׁה שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וְנִשֵּׂאת בטעות לאחר, הַוָּלָד מַמְזֵר מִזֶּה וּמִזֶּה, ממילא אִם אַתָּה אוֹמֵר גם ביבמה זו שתֵּצֵא, יחשבו בני אדם שדינה שוה לדין אשת איש שנישאת לאחר, ואַתָּה מוֹצִיא לַעַז עַל בָּנֶיהָ שהם ממזרים. וכדי למנוע הוצאת לעז זו, אין מוציאים אותה מבעלה. וְאִם הָיָה בַּעֲלָהּ השני כֹּהֵן, וְיֵשׁ לָהּ בָּנִים מִמֶּנּוּ, אין מוציאים אותה מבעלה, מחשש שיוציאו לעז על בניה שהם ממזרים, ואֵינָהּ חוֹלֶצֶת, כיון שאז תאסר על בעלה הכהן לעולם, אֶלָּא פּוֹרֵשׁ מִמֶּנָּה, וְאָסוּר לוֹ לָבֹא עָלֶיהָ כָּל יָמָיו שֶׁל יָבָם, כדין יבמה האסורה על כל אדם קודם שחלצה או התייבמה, וְאִם מֵת הַיָּבָם, מוּתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ הכהן. וְאִם מֵתוּ בָּנֶיהָ בְּלֹא זֶרַע בְּחַיֵּי הַיָּבָם, תֵּצֵא מִבַּעַל בְּגֵט, וּמִיָּבָם בַּחֲלִיצָה, כיון שכשאין לה בנים אין חשש לעז. אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ מִשּׁוּם רַב יְהוּדַאי גָּאוֹן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.
מביא הרי"ף את דעת החולקים על דינים אלו: וְאִיכָּא מַאן דְּאָמַר – ויש מי שאומר, דְּהַנֵּי מִילֵּי לָאו דִּסְמָכָא הֵן – שאין לסמוך על דינים אלו שאמר רב יהודאי גאון, דְּלֵיתֵיהוֹן בַּגְּמָרָא – כיון שאין הם מובאים בגמרא, וְעוֹד, דְּגַרְסִינָן בְּהֶדְיָא – שהרי למדנו בפירוש בְּתַלְמוּד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל [-תלמוד ירושלמי] בְּזֶה הַמָּקוֹם (ה"ד), וּבְמַסֶּכֶת גִּיטִּין בְּפֶרֶק הַזּוֹרֵק (פ"ח ה"ו), יְבָמָה שֶׁנִּשֵּׂאת לאדם זר בְּלֹא חֲלִיצָה, רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר, זֶה – היבם חוֹלֵץ, וְזֶה – הבעל השני מְקַיֵּם. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, תֵּצֵא מבעלה השני. וְרַבִּי אֵילָא אָמַר, תֵּצֵא. אָמַר רַב זְבִידָא, מַתְנִיתִין מְסַיְּיעָא לֵיהּ – משנתינו מסייעת לְדברי רַבִּי יוֹחָנָן, שתצא, שכך שנינו במשנה, הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ, וכיון שיבום של אחת מנשות המת מתיר את שאר נשותיו, וְהלכה צָרָתָהּ ונִשֵּׂאת לְאַחֵר על סמך יבום זה של צרתה, וְנִמְצֵאת זוֹ – התברר לאחר זמן שהמתייבמת היא אַיְלוֹנִית, הפטורה מיבום, ונמצא שנישאת צרתה שלא כדין בעודה זקוקה ליבום, תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר דָּבָר בָּהּ – כל הקנסות שקנסו חכמים אשת איש שנישאת לאחר בטעות, נוהגים גם בזו. וְהָא מַתְנִיתִין – והרי משנתנו בְּשֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים הִיא, דְּקָתָּנֵי – שהרי אחד הקנסות ששנינו בה הוא 'וְהַוָּלָד מַמְזֵר מִזֶּה וּמִזֶּה', ואף על פי שיש לאותה יבמה בנים מבעלה השני, אמרו שתצא מזה ומזה, שַׁמְעִינָן מִינָהּ – ויש ללמוד מכך, דַּאֲפִילוּ באופן שיֵשׁ לָהּ בָּנִים אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שתֵּצֵא, מִדְּאַמְרִינָן מַתְנִיתִין מְסַיְּיעָא לֵיהּ – מכך שאמרו בגמרא שמשנתנו מסייעת לדברי רבי יוחנן, מוכח שכך היא דעתו של רבי יוחנן, שאפילו אם יש לה בנים מבעלה השני, תצא, ושלא כדברי רב יהודאי גאון האומר שאם יש לה בנים לא תצא, מחשש ללעז.
וְאַסִּיקְנָא – ומסקנת הגמרא שם, בתלמוד ירושלמי, אֵלּוּ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא רַבֵּיהּ [-רבו], שהולד של יבמה שנישאת לאדם זר הוא ממזר מן התורה, וַחֲכָמִים חולקים ואוֹמְרִים, אֵין מַמְזֵר בִּיבָמָה, כיון שאינה אסורה אלא באיסור לא תעשה, ויש לדייק מכך, שמחלוקתם היא רק לענין הולד, האם הוא ממזר או לא, הָא – אבל לענין מה שקנסוה לָצֵאת מִזֶּה וּמִזֶּה, דִּבְרֵי הַכֹּל תֵּצֵא. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, תֵּצֵא. רַבִּי יוֹסֵי שָׁאַל לְרַבִּי פִּינְחָס, הֵיךְ רַבִּי סָבַר – מה דעתך בענין זה. אָמַר לֵיהּ – השיב לו רבי פינחס, אני סובר כְּרַבִּי יִרְמְיָה, דְּאָמַר, זֶה חוֹלֵץ וְזֶה מְקַיֵּם. אָמַר לֵיהּ רבי יוסי, חֲזוֹר בְּךָ, דְּאִי לֹא – שאם לא תחזור בך, כְּתִיבְנָא עֲלָךְ – אכתוב עליך שאתה זָקֵן מַמְרֵא, כיון שההלכה כדברי רבי יוחנן, שתצא מזה ומזה.
מסיים הרי"ף את ראייתם של אותם החולקים על רב יהודאי גאון: הַשְׁתָּא (דתניא) [דְתַּנָאֵי] – מעתה שאנו רואים שהתנאים לֹא אַפְרִישׁוּ – לא חילקו בֵּין אופן שיֵשׁ לָהּ בָּנִים לְבֵין אופן שאֵין לָהּ בָּנִים, אֶלָּא סְתָם שָׁנִינוּ 'תֵּצֵא', וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר 'תֵּצֵא', ומשמע שאפילו אם יש לה בנים הדין כן, אם כן מְנָא לָן לְהַתִּיר אותה לבעלה השני מִסָּפֵק. וּמִסְתַּבְּרָא – ומסתבר לומר דְּלֹא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה זֶה חוֹלֵץ וְזֶה מְקַיֵּם אֶלָּא בְּשֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים, ואף על פי כן נחלקו עליו רבי יוחנן ורבי יוסי ואמרו שאפילו באופן זה תצמא. וּבָרוּר הוּא אִילֵּין מִילֵּי דְאַשְׁכַּחְנָן לְמִקְצָת רַבְּוָואתָא – וברורים אלו הדברים שמצאנו שאמרו מקצת מרבותינו בענין זה, וּמִילֵּי דִסְבָרָא נִינְהוּ – ודברים מסתברים הם, דְּלֹא שַׁבְקִינָן – שאין מניחים תַּלְמוּד עָרוּךְ, וְאַזְלִינָן בָּתַר סְבָרָא – ונלך אחר סברות, אלא יש לפסוק כמשמעות התלמוד, וַדַּאי אִי אִיתְנְהוּ לְהַנֵּי מִילֵּי דְּמַר רַב יְהוּדָאי – ובודאי אם היו דבריו של רב יהודאי גאון נכונים, לֹא הֲוָה שָׁתֵיק גְּמָרָא מִינַּיְיהוּ – לא היתה הגמרא שותקת מלפרשם, ולכן יש להכריע שלא כדבריו, אלא יבמה שנישאת לאדם זר תצא ממנו, ואפילו אם יש לה בנים ממנו, ואין חוששים להוצאת לעז על הבנים.

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?