יח אֱמֹ֥ר לַמֶּ֛לֶךְ וְלַגְּבִירָ֖ה הַשְׁפִּ֣ילוּ שֵׁ֑בוּ כִּ֤י יָרַד֙ מַרְאֲשׁ֣וֹתֵיכֶ֔ם עֲטֶ֖רֶת תִּֽפְאַרְתְּכֶֽם׃ יט עָרֵ֥י הַנֶּ֛גֶב סֻגְּר֖וּ וְאֵ֣ין פֹּתֵ֑חַ הָגְלָ֧ת יְהוּדָ֛ה כֻּלָּ֖הּ הָגְלָ֥ת שְׁלוֹמִֽים׃ כ שְׂא֤וּ עֵֽינֵיכֶם֙ וּרְא֔וּ הַבָּאִ֖ים מִצָּפ֑וֹן אַיֵּ֗ה הָעֵ֨דֶר֙ נִתַּן־לָ֔ךְ צֹ֖אן תִּפְאַרְתֵּֽךְ׃ כא מַה־תֹּֽאמְרִי֙ כִּֽי־יִפְקֹ֣ד עָלַ֔יִךְ וְ֠אַתְּ לִמַּ֨דְתְּ אֹתָ֥ם עָלַ֛יִךְ אַלֻּפִ֖ים לְרֹ֑אשׁ הֲל֤וֹא חֲבָלִים֙ יֹֽאחֱז֔וּךְ כְּמ֖וֹ אֵ֥שֶׁת לֵדָֽה׃
֍֍֍
(יח) אֱמֹר לַמֶּלֶךְ צדקיהו וְלַגְּבִירָה (-המלכה), הַשְׁפִּילוּ מעלתכם והיכנעו לנבוכדנצר, שֵׁבוּ ואל תלחמו בו, כִּי יָרַד מַרְאֲשׁוֹתֵיכֶם – מקום הנחת ראשכם, כלומר, החלק העיקרי של ארץ ישראל, שעליו נסמכתם, כבר ירד ונחרב, עֲטֶרֶת תִּפְאַרְתְּכֶם, שהם השרים ותלמידי החכמים, כבר גלו מהארץ עם יהויכין מלך יהודה, שזו היתה הגלות הראשונה של מלכות יהודה.
(יט) ירושלים נמצאת בחלק הצפוני של ממלכת יהודה, אך כאשר עלה נבוכדנצר מצד צפון להלחם בירושלים בא פרעה מלך מצרים לעזור לישראל, ונבוכדנצר יצא אליו לצד דרום ונלחם בו ונצחו, ובאותו זמן עָרֵי הַנֶּגֶב שבדרום סֻגְּרוּ – נכבשו על ידי האויב, וְאֵין פֹּתֵחַ. הָגְלָת ארץ יְהוּדָה כֻּלָּהּ, שכבש נבוכדנצר את ערי יהודה הבצורים, הָגְלָת שְׁלוֹמִים – 'גלתה' והתבטלה ברית השלום שהיתה לצדקיהו המלך עם נבוכדנצר.
(כ) לאחר שהלך נבוכדנצר להלחם בפרעה וצבאו חשב צדקיהו מלך יהודה שלא ישוב עוד להלחם בירושלים, ועל כך קורא הנביא ואומר לו, שְׂאוּ עֵינֵיכֶם וּרְאוּ, כי חזרו עליכם נבוכדנצר וצבאו הַבָּאִים מִצָּפוֹן (-שבאו מארץ בבל, הנמצאת מצפון לארץ ישראל), ולא יכלו לעזור לכם פרעה וצבאו הבאים מדרום, ועתה ישאל אותך נבוכדנצר אַיֵּה הָעֵדֶר נִתַּן לָךְ – היכן היא שארית הפליטה שנתתי לך לשמור לאחר גלות יהויקים, שהם צֹאן תִּפְאַרְתֵּךְ, ואיך מרד בו וגרם לאובדנם.
(כא) מַה תֹּאמְרִי כִּי יִפְקֹד עָלַיִךְ – מה תשיבו כאשר ישאל אתכם זאת נבוכדנצר, וְאַתְּ לִמַּדְתְּ אֹתָם עָלַיִךְ אַלֻּפִים לְרֹאשׁ – ואתה הרי נשבעת לו שלא תמרוד בו, ועתה על ידי מרידתך גרמת לאיבוד שארית ישראל, הֲלוֹא חֲבָלִים יֹאחֱזוּךְ, כְּמוֹ אֵשֶׁת לֵדָה – כמו אשה בשעת לידתה.
