השער השנים עשר – שער הכעס
הכעסן מונע מעצמו מוסר ותוכחה, כי אין אדם רשאי לגלות לו טעויותיו ודרכיו המכוערים, שהרי כל אדם יפחד ממנו להגיד לו ענייניו, מחשש שמא ירגז עליו. ואפילו אם יוכיח אותו איזה אדם, לא יקבל ממנו, מתוך הכעס. כללו של דבר: אין הכעסן מקבל שום מידה טובה אם לא יסיר מלבו הכעס.
כמו שאין הכעסן מקבל תוכחה מאחרים, כך אינו יכול להוכיח את אחרים. כי התורה אמרה 'הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תשא עליו חטא', כלומר, בתחילה תוכיח אותו בנחת ובסתר, ותאמר לו בלשון רכה ותחנונים כי לטובתו אתה אומר לו, ואז לא תקבל עליו חטא. אבל אם תוכיח את חברך מתחילה בקול רעש ובזעם ותבייש אותו, אז תקבל עליו חטא. ואותו חבר לא יקבל תוכחה מאדם כעסן, כי כן דרך בני אדם: כשאדם בא על חברו בחוזקה ובכעס, אז חבירו גם הוא מתעקש ומתחזק כנגדו, ולא ייכנע תחתיו. ועל זה נאמר בקהלת 'דברי חכמים בנחת נשמעים'.
