השער העשרים ואחד – שער השתיקה
אדם היושב אצל חבירו שיש מום בגופו שהוא מתבייש ממנו, או שיש מום בבניו או באשתו שהוא מתבייש בו, או שיש פגם במשפחתו, יזהר שלא ידבר על אותו מום או באותו פגם, אפילו אם אינו מדבר עליו אלא מדבר על איש אחר שיש בו פגם זה, כי הוא סבור תמיד שהכוונה אליו, ומתבייש.
