והם הדברים שיש לנו ללמוד מדברי הנביא בפסוקים אלו:
ב. להודיע שראוי לכל אדם לברוח מחברת רשעים, ולזה ספר שלא הסכים יהושפט שילכו עבדי אחזיהו עם עבדיו באניות, כי כבר קרה לו מחברתו נזק, כמו שאמר הנביא ליהושפט, כמוזכר בדברי הימים.
ג. להודיע איך היה חומל ה' על ישראל מפני השגחתו על האבות, ולזה תמצא שכאשר ראה ה' עוצם סור ישראל מעליו, עד שכבר היו דורשים מאלהי העמים אשר המה הבל ידיעת הדברים העתידים, ועזבו את ה' ונביאיו, לזה שלח ה' את אליהו הנביא להגיד למלאכי מלך שמרון כי בעבור שדרש בבעל זבוב אלהי עקרון – לא ירד מהמטה אשר עלה שם, כי מות ימות. ולכן גם גרם שייראו ישראל את ה' במה שאמר אליהו לשר החמשים וחמשיו כשחשב לתפשו בכח, למיעוט האמנתו בה' ובנביאים, אם איש אלקים אני תרד אש מן השמים ותאכל אותך ואת חמשיך, ואירע לו כן. וכן אירע לשר החמשים השני. עד שבא השלישי, והכיר לנביא מעלתו, והתחנן לו שתיקר נפשו ונפש עבדיו אלה בעיניו, ועל ידי זה הגיעה התועלת שיראו ישראל את הדבר וישובו למוטב, כי הנה תמצא ביהורם בן אחאב שמחמת שראה את הדבר מיעט הרבה מהחטאים שהיה חוטא בהם אחאב:
ד. ללמדנו שראוי לכל אדם שיהיה מפחד ממה שראוי שיפחד ממנו, ולא יסמוך על הנס, הלא תראה כי גם הנביא אליהו – עם עוצם מעלתו בחדוש המופתים – היה ירא מלבוא למלך אחזיהו לומר לו את הנבואה הרעה עליו, עד שהבטיחו ה' שלא יירא מפניו.
ה. להודיע עוצם מעלת אליהו, והפלא שהיה בענינו, שהעלה אותו ה' בסערה למקום גבוה מאד שנעלם מכל אדם, והסתירו ה' מבני אדם עד עת קץ, כי נגזר לאליהו אורך חיים מופלא על דרך המופת. והראיה לכך שלא מת אליהו לאחר שעלה בסערה לשמים, שהרי אחרי זמן בא מכתב מאליהו ליורם בן יהושפט, וזו ראיה שהיה אז חי.
ו. להודיע כי לא יעשה ה' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, ולכן תמצא שהדברים העתידיים יוודעו לנביאים קודם שיהיו, ולא רק הדברים העתידים לבוא בדרך הטבע, אלא גם דברים שעתידים לקרות בדרך נס. הלא תראה, כי הסתלקות אליהו מעל ראש אלישע ביום ההוא היה ידוע לבני הנביאים אשר בבית אל וביריחו, וכן היה ידוע הדבר לאלישע, אף על פי שהיתה הסתלקות זו בדרך נס.
ז. ללמדנו הנהגה ראויה, שלא להקדים ולהודיע לאדם ידיעה בדבר מצער, לפני שיגיע אותו צער, כי די לו בצער שיקרה לו ממנו בהגעתו, ואין צורך להקדים לו את הדבר, אלא אם כן תגיע מההודעה תועלת. ולכן תמצא כי מפני שסבר אליהו שלא תגיע תועלת לאלישע מכך שיודיע לו שה' עתיד לקחת אותו ממנו, היה מעלים ממנו את הדבר, מאחר ושיער שיצטער מאד אלישע מזה, ורק כאשר ראה שהגיע העת שלא יוכל להעלים הענין ממנו, מפני עוצם דבקות אלישע בחברתו עד שלא רצה להפרד ממנו כלל, רצה לתת לו אליהו מה שישאל ממנו, כדי שעל ידי זה יסור צערו בהפרדו ממנו במידת האפשר.
ח. להודיע שראוי לאדם שיחשק מאד להיות בחברת הטובים, הלא תראה המעלה שזכה בה אלישע מפני חשקו בחברת אליהו בחשק נפלא כל כך, עד שלא רצה להפרד ממנו כלל, עד שלקחו ה' מאתו.
ט. להודיע את ענין הנפלאות העצומות שאירעו לאליהו ולאלישע, כי באמונת הנפלאות יתקיימו היסודות של התורה, ולכן ספר שהכה אליהו באדרתו מי הירדן, ונחצו הנה והנה, ושכבר עשה זאת גם אלישע. וכן ספר על אלישע שריפא את המים הרעים. וכן ספר שתכף כשקלל אלישע את הנערים הקטנים שחרפו אותו יצאו שנים דובים מן היער, ובקעו מהנערים ההם ארבעים ושנים, והטעם שעשה זאת אלישע, לתועלת, שיכירו ישראל בדבר וישובו אל ה', כי רובם היו עובדים עבודה זרה בזמנו. וזהו הטעם גם לסיפור שאר המופתים שיובאו.
י. להודיע שאין תלמידי חכמים הולכים בלא דברי תורה וחכמה, ולכן נאמר 'ויהי הם הולכים הלוך ודבר', כי בודאי לא היו דבריהם דברי הבאי, אלא מרוב תשוקת אלישע ללמוד מאליהו היו מדברים בסודות התורה והחכמה והנבואה.
יא. ללמדנו שחייב אדם לקרוע על רבו כשמת, הלא תראה כי אלישע קרע בגדיו בהלקח אליהו מאתו. ואף על פי שאליהו לא מת, מכל מקום לגבי אלישע היה ענינו כאילו מת, שלא יכול להשיג ממנו אחר זה שום דבר חכמה.
יב. ללמדנו שהקורע בגדיו על אבל רבו, אינו מאחה את הבגד לעולם, שנאמר 'ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים', ולא היה צריך לומר 'לשנים קרעים' אחר שאמר ויקרעם, כי בכל קרע יהיו לכל הפחות שני קרעים, אלא כוונתו שתמיד הם נראים שנים קרעים, כי לא איחה את הקרע לעולם.
