פסוקי דזמרה
לאחר שהכין דוד המלך את כל הנדרש לצורך בנין בית המקדש, קם וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת ה' לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל – על אשר רצה לשכן כבוד שכינתו בישראל (דהי"א כט, י-יג). וַיֹּאמֶר דָּוִיד: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (-יעקב) אָבִינוּ– בכל העולמות מֵעוֹלָם הזה וְעַד עוֹלָם הבא (-כלומר, תמיד). לְךָ – שלך ה' היא הַגְּדֻלָּה, וְהַגְּבוּרָה, וְהַתִּפְאֶרֶת, וְהַנֵּצַח (-נצחון המלחמות), וְהַהוֹד (-היופי), כִּי כֹל אשר בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ שלך הוא; לְךָ ה' היא הַמַּמְלָכָה על כל העולם וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל דבר להיות לְרֹאשׁ – אף זה משלך (-שאתה מְמַנֶּה אותו). וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד באים מִלְּפָנֶיךָ, וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל הברואים, וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה, וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל (-את כל מי שתרצה).
