מסכת ראש השנה, פרק ג, שיעור 12
גמרא שנינו במשנה, 'רבי יוחנן בן נורי אומר, אם אמר שלש שלש, יצא'. אִיבַּעְיָא לָן – הסתפקה הגמרא, הֲנֵי שָׁלֹשׁ דְּקָאָמַר – אותם 'שלש' שאמר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי שיוצא בהם ידי חובתו, האם כוונתו שיאמר שָׁלֹשׁ מִן הַתּוֹרָה, שָׁלֹשׁ מִן הַנְּבִיאִים ושָׁלֹשׁ מִן הַכְּתוּבִים, דַּהֲווּ לְהוּ – שהרי הם ביחד תֵּשַׁע פסוקים, אוֹ דִלְמָא […]
מסכת ראש השנה, פרק ג, שיעור 11
משנה תקיעת שופר בשבת אינה 'מלאכה', אלא 'חכמה', ואין בתקיעה זו איסור תורה, ולכן מעיקר הדין היה ראוי לתקוע בראש השנה שחל בשבת. אמנם במשנתנו יבואר שמכל מקום גזרו בכך חכמים איסור במקומות מסוימים: יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ תוֹקְעִים, כעיקר דין התורה, שאין איסור בתקיעת שופר, אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה […]
מסכת ראש השנה, פסקי הלכות, פרק א (ב) ופרק ג
(פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה) טו. כל המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו. טז. ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם. יז. גדולה תשובה, שקורעת גזר דינו של אדם, אם הוא גזר דין שאין עמו שבועה. יח. יפה צעקה […]
מסכת ראש השנה, פרק ג, שיעור 10
שנינו במשנה שכדי לצאת ידי חובת תקיעת שופר, צריך כוונה. הגמרא מבררת מיהו הצריך לכוין לשם כך: תַּנְיָא בברייתא, נִתְכַּוֵין השׁוֹמֵעַ לצאת ידי חובתו, וְלֹא נִתְכַּוֵין מַשְׁמִיעַ להוציאו ידי חובה, או שֶׁנִּתְכַּוֵין המַשְׁמִיעַ להוציאו וְלֹא נִתְכַּוֵין שׁוֹמֵעַ לצאת, לֹא יָצָא ידי חובה, עַד שֶׁיִּתְכַּוֵּן שׁוֹמֵעַ וּמַשְׁמִיעַ. אָמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְשַׁמָּעֵיהּ – לשמשו, הִתְכַּוֵין להוציאני […]
מסכת ראש השנה, פרק ג, שיעור 9
גמרא תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, הָיָה השופר אָרוֹךְ, וְקִצְּרוֹ, כָּשֵׁר. גֵּרְדוֹ – גרד את עובי השופר מבפנים, וְהֶעֱמִידוֹ עַל גִּלְדוֹ – על החלק החיצוני בלבד, כָּשֵׁר. צִפָּהוּ זָהָב בעובי שסביב הפתח הצר של השופר, בצד שתוקעים בו, אם עשה כן בִּמְקוֹם הֲנָחַת פִּיו של התוקע, והיינו במקום הסמוך לפתח שבו תוקעים בשופר, ונמצא ששפתי התוקע אינן […]
מסכת ראש השנה, פרק ג, שיעור 8
כָּל הַשּׁוֹפָרוֹת, של כל בעלי החיים (ויש להסתפק האם גם בעלי חיים טמאים בכלל זה (ר"ן)), כְּשֵׁרִין לתקיעת שופר של ראש השנה, חוּץ מִשֶּׁל פָּרָה, מִפְנֵי שֶׁהוּא נקרא 'קֶרֶן', ולא שופר, ואילו לגבי תקיעת שופר של שנת היובל נאמר (ויקרא כה ט) 'וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה', ולומדים את דין התקיעה של ראש השנה מתקיעת השופר של […]
מסכת ראש השנה, פרק א, שיעור 7
בזמן בית המקדש ואף תקופה ארוכה לאחר חורבנו, היו מקדשים את החודשים על פי עדים שהעידו על ראיית הלבנה, ולאחר שהיו בית דין שבירושלים מקדשים את החודש היו שולחים שליחים להודיע על כך לבני הגולה. משנתנו מבארת על אילו חודשים היו שולחים שליחים: עַל הודעת קידוש החודש של שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בשנה היו הַשְּׁלוּחִים יוֹצְאִין לגולה, […]
מסכת ראש השנה, פרק א, שיעור 6
אָמַר רָבָא, כָּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, שאינו מדקדק למדוד מידה כנגד מידה לאותם המצערים אותו, אלא עובר וממשיך הלאה ומניחם כך, מַעֲבִירִין לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו – אין מידת הדין מדקדקת אחרי פשעיו, אלא מניחה אותם והולכת, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז יח) 'נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע', ויש לדרוש, לְמִי הקדוש ברוך הוא נוֹשֵׂא (-מוחל) עָווֹן, […]
מסכת ראש השנה, פסקי הלכות, פרק א (א)
(פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה) א. הנודר להביא קרבן, להקדיש דבר או לתת צדקה, ואינו מקיימו, עובר בעשה ובלא תעשה, ובית דין מצווים לכפותו לקיים את נדרו. ב. הנודר לתת צדקה, ויש עניים לפניו ואינו נותן להם מיד, הרי הוא עובר […]
מסכת ראש השנה, פרק א, שיעור 5
תַּנְיָא בברייתא, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שָׁלֹשׁ כִּתּוֹת (-קבוצות) הֵן לְיוֹם הַדִּין הגדול שלעתיד לבא, לאחר תחיית המתים, שנאמר בו (מלאכי ג כג) 'הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא', כת אַחַת שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִים, שזכויותיהם מרובות מעוונותיהם, וְאַחַת שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִים, שעוונותיהם מרובים מזכויותיהם, וְאַחַת שֶׁל בֵּינוֹנִים. צַדִּיקִים גְּמוּרִים, […]
