מסכת עירובין, פרק ה, שיעור 61
שנינו במשנה, 'הָיָה מוֹדֵד וּבָא וְהִגִּיעַ לְגַיְא או לגדר, מבליעו וחוזר למידתו' וְכוּ'. מדייקת הגמרא, מִדְּקָתָּנֵי – מכך שנקטה המשנה לשון 'חוֹזֵר לִמְדִידָתוֹ', והיינו שהתרחק ממקום המדידה הראשון, מִכְלָל – משמע מכך דְּאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ, לאותו גיא או הר, בחבל שבידו, כיון שרוחבם יותר מחמישים אמה, הוֹלֵךְ ומתרחק עד שמגיע לְמָּקוֹם שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ, […]
מסכת עירובין, פסקי הלכות, פרק ד (ד) ופרק ה (א)
(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה) כא. נשתתפה חצר זו עם בני מבוי זה מפתח זה ועם בני המבוי השני מן הפתח האחר מותרת עם שניהן והן מותרין עמה ושני המבואות אסורין זה עם זה, לא עירבה עם אחד […]
מסכת עירובין, פרק ה, שיעור 60
הרי"ף מביא עתה את סוגיית הגמרא בנדרים (נו:) בענין עיבורה של עיר: גַּרְסִינָן – שנינו בְּמסכת נְדָרִים, הַנּוֹדֵר מִן הָעִיר – מי שנדר שלא יכנס לעיר מסוימת, מֻתָּר לו לִיכָּנֵס בִּתְחוּמָהּ – בתוך אלפיים אמה שלה, כיון שנאמר (במדבר לה ה) 'וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה', הרי שבלשון התורה אותם אלפיים אמה […]
מסכת עירובין, פרק ה, שיעור 59
שנינו במשנה, 'הָיוּ שָׁם גְּדוּדִיּוֹת גְּבוֹהוֹת עשרה טפחים' וְכוּ'. מבררת הגמרא, מַאי – מה הן אותן גְּדוּדִיּוֹת הנחשבות כהמשך העיר, ומרבעים את העיר לפי מקומם. מבארת הגמרא, אָמַר רַב יְהוּדָה, שָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת של בית שנחרב, ואף שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן תִּקְרָה. תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, אֵלּוּ מקומות שֶׁמִּתְעַבְּרִין עִמָּהּ – שמתווספים על העיר ומגדילים […]
מסכת עירובין, פרק ד, שיעור 58
פרק זה עוסק בדרכי מדידת 'תחום שבת', שהם אלפיים אמה מקצה העיר, ויבוארו בו הדינים השייכים לאופן מדידת מרחק זה. משנה אדם ששבת בעיר, רשאי לטלטל בשבת בכל העיר, ומקצה העיר והלאה יש לו אלפיים אמה לכל רוח, מבררת המשנה, כֵּיצַד מְעַבְּרִין אֶת הֶעָרִים – כיצד ניתן להוסיף על תחום העיר, ולהחשיב אף מקומות שמחוץ […]
מסכת עירובין, פרק ד, שיעור 57
משנה מִי שֶׁיָצָא חוּץ לַתְּחוּם אַפִילוּ אַמָּה אַחַת, לֹא יִכָּנֵס בחזרה לתוך התחום, אלא הולך רק ארבע אמות לכל צד. ואף ששלש מאותם ארבע אמות מובלעות בתוך התחום, אין זה נחשב כאילו חזר לתחום וילך כרצונו, אלא מהלך רק באותם ארבע אמות שהתירו לו. רַבִּי אֶלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אם יצא חוץ לתחום שְׁתַּיִם, כלומר, אם נמצא […]
מסכת עירובין, פרק ד, שיעור 56
משנה מִי שֶׁיָּצָא בערב שבת כדי לֵילֶך בשבת לְעִיר שֶׁמְעָרְבִין בָּהּ – לעיר שניתן להלך אליה על ידי עירוב, כלומר, שהיא במרחק ארבעת אלפים אמה מעירו, ואם יניח עירוב באמצע הדרך יוכל ללכת לאותה עיר בשבת, וכוונתו היתה להגיע לאותה העיר קודם השבת, ללא עירוב, אך בני העיר ביקשוהו שיקנה עבורם שביתה באמצע הדרך, כדי […]
מסכת עירובין, פרק ד, שיעור 55
משנה כפי שהתבאר במשנה הקודמת, אדם שאמר 'שביתתי במקומי' זכה לו מקומו, ויש לו אלפיים אמה לכל רוח. משנתנו מבארת אימתי נאמר דין זה: זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ הֶעָנִי מְעָרֵב בְּרַגְלָיו – דין זה, שיכול אדם לערב במקום בו הוא נמצא, אפילו בלא להניח שם דבר מאכל, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא עָנִי – דין […]
מסכת עירובין, פרק ד, שיעור 54
פוסק הרי"ף את ההלכה: וְאַף עַל גַב דְבכל מקום שנחלקו רַב וּשְׁמוּאֵל, הַלָכָה כְּרַב כשמחלוקתם היא בְאִיסוּרֵי [-בענינים הנוגעים לאיסור, ולא לממון], מכל מקום בְּהָא – בנידון זה הִלְכְתָא כִּשְׁמוּאֵל, שקונה שביתה במקום כל שהוא תחת האילן, אלא שמחמירים עליו כשני הצדדים, והטעם לכך, דְהָא דְתַנְיָא כְּוָתֵיהּ דִשְׁמוּאֵל – כיון שאותה ברייתא ששנינו בה כדברי […]
מסכת עירובין, פרק ד, שיעור 53
הגמרא מבארת עתה באיזה אילן מדובר, שלגביו אמר רב שאם לא סיים את מקומו לא קנה שביתה כלל, ואין לו אלא ארבע אמות: אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ [-בנו] דְרַב יְהוֹשֻעַ, לֹא שָׁנוּ – לא אמר רב את דבריו אֶלָּא בְּאִילָן שֶׁיֵש תַּחְתָּיו לכל הפחות שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת, שאז יש ספק גמור היכן מקום שביתתו, האם בארבע […]
