2564. דיני עניית אמן אחר הברכות, י-יב
י. והוא הדין בזה למי שדורש ברבים, ומזכיר בדרשתו איזה פסוק, שרשאי לומר שם ה' כקריאתו, ולא יכנה לומר "השם" וכיו"ב. ואפילו אם אינו אומר פסוק שלם, אלא חלקו בלבד, רשאי להזכיר שם ה' או אלוקים בה"א. יא. מותר לברך ולהזכיר שם ה' לשם לימוד לקטן, עד שיהיה רגיל בברכות. ומותר לחנך את הקטן לברך […]
2563. דיני עניית אמן אחר הברכות, ח-ט
ח. כל המברך ברכה שאינה צריכה, הרי זה נושא שם שמים לשוא והרי הוא כנשבע לשוא ואסור לענות אחריו אמן. ולדידן איסור ברכה לבטלה הוי מן התורה, ולפיכך החמירו בספק ברכות ואמרו דשב ואל תעשה עדיף. ט. הלומד בש"ס ובמדרשי חז"ל, ופוגע בפסוקים שיש בהם אזכרות שם שמים, יש לו לקראם כקריאתן בתנ"ך בהזכרת שם […]
2562. דיני עניית אמן אחר הברכות, ה-ו
ה. הרואה את חבירו ממלמל איזו ברכה, ואינו שומע איזו ברכה מברך, אינו עונה אחריו אמן, אלא אם כן ראה את מה שאוחז בידו, ומתוך כך מבין שהוא מברך ברכה מסויימת, שאז כשרואה אותו מסיים למלמל הברכה, עונה אחריו אמן, שהרי יודע מה בירך. ו. מנהג יפה הוא לענות בברכה אחר הזכרת שם ה' "ברוך […]
2561. דיני עניית אמן אחר הברכות, ג-ד
ג. מי שבירך על איזה דבר, ושינה ממטבע הברכה, או שדילג הזכרת שם שמים, אין עונין אחריו אמן. ד. השומע ברכה מחבירו דרך הטלפון, או ברדיו בשידור ישיר, עונה אחריו אמן, אף שאינו יוצא ידי חובה מדין "שומע כעונה" באופן כזה. וכל שכן אם שמע ברכה דרך הרם – קול, שעונה אמן אחר המברך, אף […]
2560. דיני עניית אמן אחר הברכות, א-ב
א. אין עונים אמן אחר ברכות עצמו, אלא כשמברך ב' ברכות או יותר, שהם סוף הברכות, כמו בברכת יהללוך, ובברכת ישתבח, ובברכת שומר את עמו ישראל לעד, ובברכת הפורס סוכת שלום וכו', ובברכת המברך את עמו ישראל בשלום, ובברכת בונה ירושלים, ובסיום ברכות ההפטרה. ב. השומע אחד מישראל שמברך אחת מכל הברכות, אף על פי […]
2559. דיני הזכרת שם ומלכות בברכה, א
א. כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה, ואם דילג שם או מלכות יחזור ויברך. ויש אומרים שאפילו לא דילג אלא תיבת העולם לבד, צריך לחזור ולברך, דמלך לבד אינה מלכות. ויש חולקים, וספק ברכות להקל.
2558. דיני היוצא ידי חובה, א-ב
א. אין המברך מוציא אחרים בברכת הנהנין אלא אם כן יאכל וישתה עמהם, ואז יוצאים בשמיעתן שמכוונין אליו, אפילו לא יענו אמן. ב. אין יוצאים ידי חובה בשמיעת הברכה מאחר, אלא אם כן שמעו את הברכה מתחלתה ועד סופה, ונתכוונו לצאת בה ידי חובה, והמברך נתכוין גם כן להוציאם ידי חובתם.
2557. דיני עיקר וטפל, ח
ח. האוכל מיני פירות עם פת הבאה בכיסנין, ואין לו ליפתן אחר, ומלפת בפירות אלה את העוגה, אף שיאכל מהפירות באמצע בלי העוגה, אינו מברך על הפירות, דכיון שאין כוונתו באכילת הפירות אלא ללפת בהם את העוגה, הוו הפירות כטפל לגבי העוגה, ואין לברך עליהם, דספק ברכות להקל. אולם האוכל פירות לבד בתוך אכילת פת […]
2556. דיני עיקר וטפל, ו-ז
ו. האוכל עוגה ושותה עמה תה או קפה, צריך לברך על העוגה בורא מיני מזונות, ועל המשקה שהכל נהיה בדברו, שאין ברכת בורא מיני מזונות פוטרת המשקה, ולא חשיב כעיקר וטפל. וגם כשהובאו לו העוגה והתה ביחד, מקדים לברך בורא מיני מזונות על העוגה, ואחר שטעם מהעוגה יברך שהכל על התה או על הקפה. ואחר […]
2555. דיני עיקר וטפל, ה
ה. האוכל [שלא בתוך הסעודה] תבשיל או אורז, ומונח לפניו בצלחת חתיכת עוף, או שניצל, או בשר, אם הבשר מעורב עם האורז, גם כשאוכלו לבדו אינו מברך על הבשר, שהוא טפל לגבי האורז. אבל אם הבשר מונח בנפרד בצד הצלחת, ואוכלו בפני עצמו בלי האורז, מברך גם על הבשר. בין אם אוכלו לבסוף בין אם […]
