יג. שלשה שבאו מג' חבורות של שלשה שלשה בני אדם, ונתחברו אלו השלשה, אם זימנו עליהם במקומם, כגון שהפסיקו כל אחד לשנים, אינם יכולים לזמן, אפילו אכלו אחר כך יחד, וגמרו סעודתן. ואם לא זימנו עליהם במקומם, חייבים לזמן, ואינם רשאים ליחלק. [אלא אם כן כיוונו מראש שלא להצטרף יחד לזימון, כמבואר להלן]. ואפילו לא […]
יא. בעלי בתים האוכלים מידי ערב בחצר או על הגג, כל אחד על שולחנו, אם אמרו שדעתם להצטרף לזימון, מצטרפים לזמן יחד אף בעשרה. ואם לא אמרו כן יזמנו בלי הזכרת ה'. יב. אם טעה המזמן בעשרה ולא הזכיר אלוקינו בזימון, וגם העונים לא הזכירו אלוקינו, אינם יכולים לחזור ולזמן. אבל אם עדיין לא ענו […]
ט. שלשה שאכלו ואינם יודעים לברך את ברכת המזון, אלא כל אחד יודע מחצית הברכה, אינם רשאים לברך כל אחד מחצית הברכה שיודע, ולהוציא בכך ידי חובה את חבירו, שאין ברכה אחת מתחלקת לשתים י. מה שמצוי כיום בישיבות הקדושות, ובכוללים, שבני הישיבה נכנסים לחדר האוכל בשעה קבועה, ובכל שלחן יושבים כארבע או ששה בחורים, […]
ז. שלשה שאכלו כאחד, ושכחו ובירך כל אחד לעצמו, בטל מהם הזימון, ואין יכולים לחזור ולזמן למפרע, שהרי כבר ברכו ברכת המזון. אבל אם שכח אחד מהם ובירך, השנים יכולים לזמן עם השלישי, ואף על פי שכבר ברך יכול לומר ברוך שאכלנו משלו, והם יוצאים ידי חובת זימון והוא אינו יוצא ידי זימון, שאין זימון […]
ה. לדידן נכון יותר שהמזמן יסיים ברכת הזן את הכל בלחש, שאם יאמרנה בקול רם, יצטרכו השומעים לענות אמן, ופעמים ויש איזה מאכל בפיהם ויבואו לידי סכנה. ו. יש נוהגים שהשומע מחבירו ברכת המזון, באמירת הרחמן עונים אחר כל משפט "אמן", וכן כשאומרים יעלה ויבא, זכרנו בו לטובה וכו'. ויש להם על מה שיסמוכו. אך […]
ג. בבית האבל אומרים [בימות החול] בזימון: "נברך מנחם אבלים שאכלנו משלו", והם עונים: "ברוך מנחם אבלים שאכלנו משלו ובטובו הגדול חיינו". וחוזר המזמן ואומר ברוך וכו'. ואם היו עשרה, מוסיפים אלוקינו כנ"ל. ד. מנהגינו שאחר שחזר המזמן ואמר "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו", כל אחד ממשיך לברך ברכת המזון לעצמו. ואם המברכים הקדימו את […]
א. שלשה שאכלו כאחת, חייבים בזימון. ואחד מהם אומר: "הב לן ונבריך למלכא עילאה קדישא", ועונים "שמים". ואומר המזמן: "ברשות מלכא עילאה קדישא [ובשבת מוסיפים: וברשות שבת מלכתא], וברשותכם, נברך שאכלנו משלו". [ובהליכות עולם ח"ב (עמ' מח) הוסיף: וברשות מורי ורבותי המסובים, אך אין בזה עיכוב], והם עונים: "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו". והוא חוזר […]
יז. אם חל ראש חודש ביום ראשון, וסיים לאכול סעודה שלישית אחר שחשכה, מזכיר רצה והחליצנו בלבד, ולא יאמר יעלה ויבא. וכן בחנוכה ובפורים, אם סעד וסיים סעודתו אחר שחשכה, בליל ט"ז אדר, אף על פי כן יש לו לומר "על הנסים" בברכת המזון, כשם שמזכיר רצה והחליצנו בברכת המזון בסעודה שלישית הנמשכת עד הלילה. […]
ו. מי שבני ביתו אינם יודעים לברך ברכת המזון בעצמם, נכון שהוא יברך בקול רם להוציאם ידי חובה. ויכוין עליהם להוציאם ידי חובה, וגם הם צריכים לכוין לצאת ידי חובה ולשמוע את כל הברכות מפיו. ונכון שבני ביתו ילמדו לברך בעצמם ברכת המזון, וכמבואר לעיל. ז. אין לברך ברכת המזון כשיש לפניו בחדר צואה או […]
ד. אם היה אנוס בחליו והרהר ברכת המזון בלבו, ועבר האונס, אינו חוזר לברך ברכת המזון. אבל אם היה אנוס וקרא קריאת שמע בהרהור הלב, אם עבר האונס חוזר וקורא קריאת שמע. ה. ברכות ברכת המזון מעכבות זו את זו, ולכן אם אינו יודע לברך אלא חלק מהברכות, לא יברך ברכת המזון כלל, שג' הברכות […]
