מאמר ראשון, כא-כה
א. החבר: ואם היו באים אליך שלוחי המלך, ומביאים מתנות הודיות שאין לך ספק שאינם נמצאים אלא בהודו בארמונות המלכים, ומצורף למתנות תעודה מפורסמת שהמתנה נשלחה מהמלך, ובין המתנות תרופות המרפאות אותך ממחלתך, ושומרות על בריאותך, וסמי מות שאתה יוצא עמם למלחמה על שונאיך ואויביך הנלחמים בך וממיתם מבלי להשתמש בנשק, האם היה די בכל […]
מאמר ראשון, טו-כ
טו. החבר: לאמיתו של דבר, ההקדמה שהקדמתי היא ההוכחה לאמונת דתנו, וגדולה מזו, אלה הם דברים שראו אותם, ואינם זקוקים לראיה או מופת. טז. הכוזרי: היכן אמצא ראיה זו בדברי פתיחתך? יז. החבר: תרשה לי להקדים לך כמה הקדמות, כי אני רואה שדברי כבדים עליך לשומעם, ונראים בעינים נקלים (כדברי הבאי). יח. הכוזרי: תציע את […]
מאמר ראשון, יב-יד
יב. הכוזרי: החלטתי מתחילה לא לשאול יהודי, מפני שידעתי שאבד להם הזכרון בכל מה שקשור לתורה שקבלו מאבותיהם, והם חסרי תבונה ומחשבה מעמיקה, וזאת בגלל השפלות והדלות שרוקנו אותם מכל מדה טובה (ואכן רואה אני שלא טעיתי), הלא היה עליך לומר כי אתה מאמין בבורא העולם, המנהיגו ומסדרו, ובמי שבראך וממציא לך טרף מזונך, ושאר […]
מאמר ראשון, א-יא
א-ט. מלך כוזר קרא לפילוסוף שישמיע לו את עיקרי דעתו, ולא ישרו דבריו בעיניו. וקרא לחכם מחכמי הנוצרים, וחכם מחכמי הישמעאלים, ושניהם אמרו לו את עיקרי דתם, ואמרו לו שדתם מבוססת על האמור בתורת משה, וכל הניסים המתוארים בתורה מוכיחים את קיומו של ה', אלא שלאחר מכן – לפי דבריהם – בחר ה' בהם להיות […]
מאמר ראשון, א
א. אמר המחבר: שאלו אותי על מה שיש לי לטעון ולהשיב כנגד הפילוסופים החולקים על אמונתנו, וכנגד דברי הדתות השונות, והקראים המכחישים את מסורת התורה שבעל פה המקובלת בעם ישראל. ונזכרתי מה ששמעתי מכבר, אודות דבריו של אחד מחכמי ישראל שהתווכח עם מלך כוזר על אמונת ישראל, ובהשפעתו התגייר המלך. הדבר אירע לפני כארבע מאות […]
מאמר רביעי, לא 7
המשך לא. החבר: ואמרו עוד חז"ל: "ניטלה הכבד ונשתייר ממנה כזית במקום מרה, ובמקום שהיא חיה, כשרה". ואמרו: "מוגלא, כשר בריאה, ופסול בכוליא, מים זכים ונקב, פסול בריאה, וכשר בכוליא". ואמרו עוד: "הגלודה שנשתיר בה כסלע על פני כל השדרה כשרה". והדברים שישנן במשנה בדיני טרפות, מומי בכורות וכהנים, יארך הזמן לפרטם, כל שכן לפרשם. וכן […]
מאמר רביעי, לא 6
המשך לא. החבר: מהסימנים שנתנו לעוף טהור, "מותחין לו חוט של משיחה, אם חולק את רגליו שתים לכאן ושתים לכאן בידוע שהוא עוף טמא, שלשה לכאן ואחד לכאן בידוע שהוא טהור". ועוד אמרו: "כל עוף הקולט מן האויר ואוכל טמא, השוכן עם הטמאים ונדמה להם טמא, כזרזיר אצל עורב". ואמרו: "סימן ולד בבהמה דקה – […]
מאמר רביעי, לא 5
המשך לא. החבר: דוגמא נוספת להתמצאותם בחכמה הטבעית הוא מה שמסופר על רבי נתן הבבלי, שהביאו לפניו ילד ירוק, אמר להם: המתינו לו עד שיפול בו דמו, כלומר לא ימולו אותו עד שיתפס הדם בכל גופו, וכן עשו. והילד נשאר בחיים לאחר ילדים רבים של אשה זו שמתו סמוך למילה. ומעשה אחר היה שהביאו לפניו […]
מאמר רביעי, לא 4
המשך לא. החבר: ומדבריהם המופלאים בדיני הטרפות, הוא מה שהגבילו את הגובה שבהמה הנדחית ממנו למטה, נאסרת משום ריסוק איברים, והכונה לריסוק המביא למוות, וכן אמרו: "הניח בהמה למעלה ובא ומצאה למטה, אין חוששין משום ריסוק איברים, משום דאמדה אנפשה", כלומר הבהמה משערת בעצמה וקופצת באפן שלא תינזק, מה שאין כן כשזורקים אותה. סבת הדבר […]
מאמר רביעי, לא 3
המשך לא. החבר: התמצאותם של החכמים במחלות הממיתות ושאינן ממיתות, אנו רואים על פי כמה חוקי טרפות שקבעו. וביניהם מה שאמרו: "חוט השדרה, אם עורו קיים, מוחו לא מעלה ולא מוריד", "מי שנתמזמז מוחו אינו מוליד", "קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום", "גיד הנשה אינו נוהג בעוף מפני שאין לו כף". ומכלל דיניהם המדקדקים […]
