(1) הקדמה
ברוך ה' אלקי ישראל, שהבדילנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, והכניסנו לארץ הקדש כדי שנזכה לקיים את כל מצוותיו, כדי להיטיב לנו בעולם הזה ובעולם הבא. וציונו שלא נעזוב את התורה, ואף העמיד לנו נביאים בימי בית ראשון להחזירנו למוטב, וגם בימי בית שני שלא היו נביאים מכל מקום עדיין יכולנו לקיים את כל […]
(118) חלק הציורים, י-יא
י. מותר לומר לחתן על מחלה פנימית שיש לכלה, ובתנאי שיתקיימו התנאים שהתבארו לעיל. ואם אינו יודע זאת מעצמו אלא ששמע כן, מותר לספר זאת רק אם הוא משער שהחתן לא יבטל מיד את השידוך אלא יברר את הדבר תחילה. יא. מותר לומר לחתן על כך שבבית הכלה אין נוהגים בצניעות, ואף אם לא יתקיימו […]
(117) חלק הציורים, ז-ט
ז. כמו כן מותר לומר לחתן על מחלה פנימית שיש לכלה. וכן לומר לו שבבית המחותן אין שומרים על גדרי הצניעות, ובזה אין צורך לקיום התנאים הנ"ל. ח. מותר לומר לחתן (קודם גמר השידוך) שהמחותן מרמה אותו בענין הנדוניא, בתנאי שאכן ברור לו הדבר, וכן הוא יודע שאם החתן היה יודע את האמת לא היה […]
(116) חלק הציורים, ד-ו
ד. מותר לומר למחותן חסרונות שיש בחתן, אם אינו יודע מהם, וברור שאם היה יודע מהם לא היה עושה את השידוך, ובתנאים שיבוארו להלן. ה. מה שהחתן תמים ואינו חריף כל כך, אינו נחשב חסרון, ואסור לפרסמו לגנות מחמת כן. וכן אסור לבזות את אחד הצדדים בשידוך בגנות מעשים שעשו אבותיו. ו. מותר לומר למחותן […]
(115) חלק הציורים, א-ג
א. ראובן ושמעון העומדים להשתתף במסחרם, מותר לגלות לאחד מהם שחבירו הוא אדם רע שאינו חושש על ממון אחרים, אם התקיימו התנאים הנ"ל (כלל ט' ס"ב). ב. אבל אם כבר נעשו שותפים, מותר לספר זאת רק אם השותף השומע לא יגרום נזק ממש לחבירו אלא רק ישגיח עליו שלא יגרום לו נזק, אך אם הוא […]
(114) הלכות רכילות, כלל ט, יד-טו
יד. אם נעשה לראובן דבר שלא כהוגן, והוא חושד בשמעון ושואלו מי עשה זאת, אסור לשמעון לומר מי עשה כן, אף שראה זאת בעצמו, אלא יאמר רק שהוא לא עשה זאת. טו. אדם שביקש מהמוכר שישמור לו סחורה עד שיבוא לשלם עליה, ובא אחר וקנאה, אסור למוכר לומר לאותו אדם מי הוא שקדם וקנה את […]
(113) הלכות רכילות, כלל ט, יג
יג. הרואה את חבירו שקנה חפץ, ורימו אותו, ולפי ההלכה הוא יכול לתבוע את אונאתו, מותר לספר לו רק בתנאי שהלה ילך ויתבע את המוכר לבית דין, אבל אם הוא מכירו שילך ויעשה דין לעצמו, אסור לספר לו (ואף שיש אופנים שאין בהם משום איסור רכילות, כגון כשהם שני עדים, ויודעים בעצמם את שיעור האונאה, […]
(112) הלכות רכילות, כלל ט, יא-יב
יא. הרואה את חבירו שקנה חפץ, ורימו אותו, ולפי ההלכה אינו יכול לתבוע את אונאתו מחמת איזו סיבה, אסור לספר לו שרימו אותו, ואדרבה מצוה לשבח את המקח בפניו. אך אם לפי ההלכה הוא יכול לתבוע את המוכר, מותר לספר לו שרימו אותו, בתנאים דלהלן: יב. 1. לא יגדיל את העוול. 2. יכוין לתועלת, ויראה […]
(111) הלכות רכילות, כלל ט, י
י. הרואה אדם תמים בא לקנות סחורה אצל מוכר שדרכו לרמות, צריך להזהירו שלא יקנה שם, אפילו אם הלה כבר סיכם עם בעל החנות שיקנה אצלו. וכל שכן אם רואה את המוכר מפתה את הלוקח ומרמה אותו בענין טיב הסחורה או מידתה, צריך לומר לו זאת, ובלבד שיתקיימו התנאים שהתבארו לעיל. * * * פירוט […]
(110) הלכות רכילות, כלל ט, ז-ט
ז. אסור לספר לחבירו על אדם אחר שגזלו או הזיקו, עד שיתקיימו בו כל התנאים האמורים לעיל, ובתנאי שגם הוכיח את אותו אדם ולא קיבל את דבריו. ח. בכל הדינים האלו אין חילוק אם מספר מעצמו לחבירו, או שחבירו ביקש ממנו שיספר לו. ט. וגם לספר את הדבר לאחרים – אסור, כיון שעל ידי זה […]
