(72) הלכות לשון הרע, כלל ח, יב
יב. אסור לספר לשון הרע על ישראל בפני ישראל, וכל שכן בפני גוי, כי מלבד שהוא מחלל את כבוד ה' וכבוד עם ישראל, גם הגוי ימהר להאמין לדבר ולפרסמו, וגורם בכך היזק וצער לחבירו. וכל שכן שאסור להלשין על ישראל בפני גויים, שאז דינו כאפיקורס וכופר. * * * פירוט ההלכה היומית: יב. אסור לספר […]
(71) הלכות לשון הרע, כלל ח, י-יא
י. איסור לשון הרע הוא בין כשמספר לאנשים זרים, ובין כשמספר לקרוביו, ואפילו לאשתו אסור לספר, אלא אם כן יש בכך תועלת. יא. אסור לספר לשון הרע אפילו לקרוביו של אותו אדם שהוא מספר עליו, אלא אם כן כוונתו שיוכיחו אותו על כך, והוא עצמו אינו יכול להוכיחו. * * * פירוט ההלכה היומית: י. […]
(70) הלכות לשון הרע, כלל ח, ח-ט
ח. יש אומרים שמותר לספר לשון הרע על בעלי מחלוקת, בתנאים אלו: 1. על ידי דיבורו תתבטל המחלוקת. 2. הוא יודע בבירור שהם בעלי מחלוקת. 3. יכוין לתועלת. 4. אין לו דרך אחרת להשבית את המחלוקת. ט. אסור לדבר לשון הרע על מתים, וזו תקנה וחרם הקדמונים, ואפילו על עם הארץ, וכל שכן על תלמיד […]
(69) הלכות לשון הרע, כלל ח, ז
ז. מותר לספר לשון הרע על אדם המוחזק בעיר לרשע, והיינו שאין לאנשים ספק ברשעותו מחמת השמועות שיוצאות עליו תמיד שעובר על עבירות ידועות. * * * פירוט ההלכה היומית: ז. מותר לספר לשון הרע על אדם המוחזק בעיר לרשע מחמת עבירות שעובר. וההגדרה של 'מוחזק לרשע' היא שהוסכם בפני אנשי העיר לרשע, עד שלא […]
(68) הלכות לשון הרע, כלל ח, ה-ו
ה. מותר לספר לשון הרע על אפיקורס, וזהו הכופר בנבואה או בתורה, ואפילו בדרשה אחת שדרשו חכמים. ו. אמנם זהו בתנאי ששמע מאותו אדם בעצמו דברי אפיקורסות, או שהוא מוחזק בעיר כאפיקורס, אך אם רק שמע זאת מאחרים, אינו יכול לסמוך על זה, אלא רק לחשוש לדבר. * * * פירוט ההלכה היומית: ה. איסור […]
(67) הלכות לשון הרע, כלל ח, ג-ד
ג. אסור לספר לשון הרע אפילו על ילד קטן, אם דבר זה יגרום לו נזק או צער. ד. אסור לספר לשון הרע על עם הארץ, וכל שכן על תלמיד חכם, וכל שכן על מורה הוראה.
(66) הלכות לשון הרע, כלל ח, א-ב
א. אסור לספר לשון הרע, בין אם המספר הוא איש או אשה, קרוב או רחוק, ואף שמתוך אהבתם אינם מקפידים על כך, אסור. ואף אם כוונתו לקנא לאמת, אם טעה בדבריו, הרי זה לשון הרע. ב. אסור לספר לשון הרע על איש או על אשה, ואף לא על אשתו ובני משפחתה. * * * פירוט […]
(65) הלכות לשון הרע, כלל ז, יג-יד
יג. אם אדם תובע את חבירו בבית דין, ויש לדיינים עצמם 'דברים הניכרים' המוכיחים שאכן אדם זה אשם, מותר להם להכותו כדי שיודה בכך. אבל ליחיד, או לבית דין שאין הדברים ניכרים להם בעצמם, אסור. יד. ולכן אם אדם מתלונן בפני נבחרי הציבור על אדם אחר שחטא נגדו, אם אין להם עצמם דברים הניכרים שטענתו […]
(64) הלכות לשון הרע, כלל ז, יא-יב
יא. ההיתר להאמין ללשון הרע שיש בו 'דברים הניכרים' שהוא אמת, זהו רק כשהדברים ניכרים ממש, ולא רק קצת, ובתנאי שראה אותם בעצמו. יב. אף במקום שיש דברים הניכרים ומותר לשומע להאמין, אסור לו לספר זאת לאחרים, ולא להפסידו ממון או להכותו על פי הדברים ששמע. * * * פירוט ההלכה היומית: יא. היתר זה […]
(62) הלכות לשון הרע, כלל ז, ט
ט. השומע ממי שמסיח לפי תומו, יש להזהר שלא להאמין לדבריו, וכל שכן שלא לעשות מעשה על פיהם. ויש מקרים שאיסור גמור הוא להאמינו: 1. אם זהו דבר של 'שלילת המעלות'. 2. אם אפשר לדונו לכף זכות. 3. אם לא ראה זאת המספר בעצמו. * * * פירוט ההלכה היומית: ט. אם אדם מספר לחבירו […]
