ב. ברכת המזון נאמרת בכל לשון שמבין אותו, ומכל מקום מצוה מן המובחר לברך בלשון הקודש. ג. צריך להשמיע לאזניו מה שמוציא בפיו, ובדיעבד אם לא השמיע לאזניו, אם הוציא בשפתיו יצא ידי חובה, ואין צריך לחזור ולאכול כזית ולברך. ואם הרהר בלבו ולא הוציא בשפתיו כלל, לא יצא ידי חובה, וחייב לחזור ולברך. והני […]
כג. מי שאכל כזית פת, והקיא מה שאכל, אינו מברך ברכת המזון, ונכון שיהרהר ברכת המזון בלבו. א. כל הזהיר בברכת המזון מזונותיו מצויות לו כל ימיו בכבוד, ונכון לברך היכא דאפשר מתוך הכתב ולא בעל פה, ויכוין פירוש התיבות בעת הברכה.
כא. נהגו למדוד שיעור כזית לפי הנפח, שהוא כשני שלישים של ביצה בינונית. ומאחר שיותר קל לשקול את המאכלים, ואין הכל בקיאים לשער בנפח, לפיכך נהגו לשער כזית כביצה ורביעית במשקל. שמן המשקל נדע בערך את שיעור הנפח. ובמקום שיש הבדל בין המשקל לנפח, יש ליזהר להחמיר בדברים של תורה, כמו באכילה ביוהכ"פ או בספק […]
יט. צריך שהכזית יהיה במעיו, מלבד מה שנשאר בין החניכיים, וטוב שלא יצמצם לאכול כזית בדיוק. כ. המנהג לשער במשקל הדרהם בכל שיעורי התורה, כזית וכביצה, רביעית וחלה, ופדיון הבן. וכל דרהם הוא 3 גרם לערך. ואין לנו כל ספק בשיעורים שלנו, שמסורים בידינו מדור דור. והמדידה על ידי ביצים אין לסמוך עליה כל כך. […]
יז. בסעודות גדולות שמאריכים בישיבתם ד' או ה' שעות קודם ברכת המזון, כיון שעוסקים בשתיה ואכילת פרפראות, פירות ומגדנות, הוי כלא נתעכל המזון ושפיר יכולים לברך ברכת המזון אפילו אחר שבעים ושתים דקות מהאכילה. יח. שיעור אכילה כדי לברך ברכת המזון הוא בכזית [ומשערים בנפח, ואם אין בקיאים לשער בנפח משערין במשקל והוא כ – […]
טו. מי שיש לו ספק אם בירך ברכת המזון או לא, וחש בראשו עד שאינו יכול לחזור ולברך מספק, יכול לומר את הנוסח בריך רחמנא. אבל המסופק אם בירך ברכת הנהנין או שאר ברכות דרבנן, אינו רשאי לברך אפילו בלשון לע"ז. טז. עד אימתי יכול לברך ברכת המזון, אם אכל ושבע יכול לברך כל […]
יא. מי שאכל ושבע ונסתפק אם בירך ברכת המזון או לא, ומברך מספק, יש אומרים שאינו יכול להוציא ידי חובה את חבירו שאכל ושבע. ויש אומרים דכיון שהוחזק בחזקת חיוב ברכת המזון, מה שהוא מברך עתה ברכת המזון מספק הוא מדאורייתא, וממילא יכול להוציא ידי חובה את השומע שאכל ושבע. ואף שכן עיקר לדינא, מכל […]
ט. מי שאכל ושבע ובירך ברכת המזון, ואחר שעה קטנה חזר ואכל כזית פת ושבע, ונסתפק אם בירך ברכת המזון או לא, חייב לחזור ולברך. י. מי שאכל ושבע ואינו יודע אם בירך ברכת המזון או לא, ואשתו מזכירתו שכבר בירך, אינו חוזר לברך מספק. ואם בנו (שהגיע לחינוך), מזכיר לו שבירך ברכת המזון, ועל […]
ז. מי שאכל ושבע ולא שתה, והוא תאב לשתות, ונסתפק אם בירך ברהמ"ז או לא, יש אומרים שאינו חוזר לברך, שכיון שהוא תאב לשתות ולא שתה, אינו חייב לברך ברכת המזון אלא מדרבנן, וספק דרבנן לקולא. ויש חולקים שגם בכהאי גוונא חייב לברך ברכת המזון מן התורה, וחוזר לברך מספק. וכן עיקר לדינא. ח. מי […]
ה. אכל כזית פת ונסתפק אם בירך ברכת המזון או לא, אינו מברך מספק, שמאחר ואינו חייב לברך ברכת המזון אלא מדרבנן, ספק דרבנן לקולא. [וטוב שיהרהר ברכת המזון בלבו]. ו. מי שאכל כזית פת בלבד, ושבע משאר מאכלים, ונסתפק אם בירך ברכת המזון או לא, חייב לחזור ולברך מספק, ואינו רשאי לברך ברכת המזון […]
