הלכות נדרים [שנה ב, ראה, לח]
לח. האב מפר נדרי בתו כל זמן שהיא קטנה או נערה, אפילו נדרה על דעת רבים, אבל אם נשאת קודם זמן זה אינו יכול להפר, והוא הדין אם בגרה דאינו יכול להפר, ונקראת קטנה עד י"ב שנה ויום אחד, ואם נעשה לה י"ב שנה ויום אחד נקראת נערה עד ששה חדשים, ואחר י"ב שנה וששה […]
הלכות נדרים [שנה ב, ראה, לז]
לז. המקבל תענית מעמוד השחר, טוב שיתנה קודם שישן בפירוש שישתה מים וקפה באשמורת קודם עמוד השחר אחר השינה, ואף על גב דיש אומרים שמים מותר אפילו בסתם דאינו מפרש, מיהו על אכילה לא מהני תנאי שיאכל אחר שישן שינת קבע שלו, ואם שכח לקבל תענית בשעת מנחה ונזכר בין השמשות קודם שהתפלל ערבית, העליתי […]
הלכות נדרים [שנה ב, ראה, לה]
לו. קטן בן י"ב שנה ויום אחד, וקטנה בת י"א שנה ויום אחד, אם יודעין לשם מי נדרו ונשבעו – נדרם ושבועתם קיימין, וכנזכר בש"ע, מיהו לענין שאלה אם יכולים להתיר להם או לאו, העליתי בסה"ק רב פעלים דספק זה נסתפקו בו האחרונים ולא נפשט, ואזלינן ביה לחומרא.
הלכות נדרים [שנה ב, ראה, לד]
לד. מי שנשבע שלא ידבר עם חבירו, יכול לכתוב לו כתב, וכן יכול לדבר עם אחר והוא שומע, אבל אם נתכוון להשמיעו אף על פי שיש אחר ביניהם לא אריך למעבד הכי [-אין ראוי לעשות כן]: לה. אשה נדרה שבכל ימי עיבור שלה תדליק בידה נר בבית הכנסת בכל שבת, ואחר שהתחילה בדבר זה שלש […]
הלכות נדרים [שנה ב, ראה, לג]
לג. תקיעת כף דינה כשבועה, ויש מחמירין בה יותר, ולכן צריך התרה, והני מילי כשהוא עושה אותה בדרך קבלת שבועה, אבל סוחרים שתוקעין כפם זה לזה לקיים המקח – אין לזה דין שבועה. והנשבע בשמים, וכן בנביא מהנביאים, אף על פי שאין לזה דין שבועה גמורה מכל מקום צריך לו התרה. והנשבע בחיי נפשו, אף […]
הלכות נדרים [שנה ב, ראה, לב]
לב. אין מתירין שום נדר ושבועה עד שיחול, לפיכך הנודר או נשבע בניסן שלא יאכל בשר שלשים יום מר"ח אייר והלאה, אין מתירין לו אלא עד שיגיע ר"ח אייר, וכן אם נשבע או נדר שיתענה שני וחמישי ושני, אין מתירין לו אלא עד שיגיע יום שני הראשון, בד"א בנשבע או נדר בפירוש דיש כאן נדר […]
הלכות נדרים [שנה ב, ראה, לא]
לא. נדר על דעת חבירו בשביל שום טובה שעשה לו בעבור שבועה זו, אף על פי שחבירו קבל טובה מהנשבע יותר, אין מתירין לו אלא מדעת חבירו, ואם מת יש מסתפקין אם יורשיו הם במקומו לתת רשות להתיר, ואם עברו והתירו לו שלא מדעת חבירו יש אומרים שהועילה ההתרה בדיעבד, ויש אומרים שלא הועילה.
הלכות נדרים [שנה ב, ראה, ל]
ל. החרם והנידוי, אף על גב דצריכין התרה, אין צריכין לא פתח ולא חרטה קודם התרה, ולכן אם קבל עליו איזה דבר לעשות או שלא לעשות שקבלו בחרם ונידוי, מתירין לו, מיהו המנדה עצמו בעוה"ב אם יעשה כך כתב מרן ז"ל בסי' רכ"ח יש מי שאומר שיש לו התרה, ויש מי שאומר שאין לו התרה, […]
הלכות נדרים [שנה ב, ראה, כט]
כט. הנדר והשבועה, ניתרים ע"י שני דברים, הא', אם מתחרט בעיקר הנדר והשבועה, שהיה רוצה שלא נדר ולא נשבע מעיקרא, שאומר בפיו הלואי שלא נדרתי ולא נשבעתי, ואם באמת הוא מתחרט חרטה גמורה הרי זה מתירים לו בחרטה זו, אבל אם הוא אינו מתחרט על עיקר הנדר ועתה יש לו רצון בשבועה או בנדר שעשה, […]
הלכות נדרים [שנה ב, ראה, כח]
כח. צריך הנודר או הנשבע לבא בעצמו לפני המתירים ולא מועיל ע"י שליח, וכן נמי אם כתב בכתב ידו שמתחרט לא מהני, ואם המתירים אין מבינים לשונו, כיון שהוא עצמו עומד לפני המתירים – יכולים לשמוע דבריו מן המתורגמן, גם צריך שיגיד הדבר שהוא שואל עליו התרה להמתירים, מיהו אם גילה רק לאחד מהם – […]
