מסכת עירובין, פרק ו, שיעור 78
הגמרא מביאה ברייתא בענין עירוב חצרות ושתופי מבואות ביין: תַּנְיָא – שנינו בברייתא, מֵעָרְבִין בַּחֲצֵרוֹת דווקא בְּפַת, כיון שעירוב חצרות צריך להחשיב את הבית שבו מונח העירוב כדירתו של כל אחד מבני החצר, ואין אדם קובע דירתו אלא במקום שיש לו פת. וְאִם רָצוּ לְעָרֵב בְּיַיִן, אֵין מֵעָרְבִין, לפי שאין אדם קובע דירתו במקום שיש […]
מסכת עירובין, פרק ו, שיעור 77
משנה משנתנו מבארת מתי יכול אחד מבני החצר לבטל את רשותו לשאר בני החצר: מֵאֵימָתַי נוֹתְנִין רְשׁוּת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מִבְּעוֹד יוֹם – רק קודם שנכנסה השבת יכול אחד מבני החצר לבטל רשותו. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ – אפילו לאחר שנכנסה השבת ניתן לבטל רשות, ובגמרא יבואר טעם מחלוקתם. מביאה המשנה מחלוקת נוספת: מִי שֶׁנָּתַן […]
מסכת עירובין, פרק ו, שיעור 76
שנינו במשנה, 'הָיוּ שְׁנַיִם, אוֹסְרִין זֶה עַל זֶה' וכו'. מבאר הרי"ף, פֵּרוּשׁ, הָיוּ שְׁנַיִם שֶׁשָּׁכְחוּ וְלֹא עֵירְבוּ עִם בְּנֵי הֶחָצֵר, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתְנוּ לָהֶם בְּנֵי חָצֵר רְשׁוּתָן, אֵינָן מוּתָּרִין לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא, דְּכֵיוָן שֶׁשְּׁנֵיהֶם לֹא עֵירְבוּ, אף שביטלו אליהם בני החצר את רשותם, אוֹסְרִין זֶה עַל זֶה, שהרי ביתו של כל אחד מיוחד לעצמו, והחצר […]
מסכת עירובין, פסקי הלכות, פרק ו (ב)
(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה) יא. כשם שבעל הבית זה מבטל רשותו לבעל הבית זה בחצר אחת כך מבטלין מחצר לחצר, ומבטלין וחוזרין ומבטלין, כיצד שנים ששרויים בחצר ולא עירבו, אחד מהן מבטל רשותו לשני ונמצא השני מטלטל ברשותו […]
מסכת עירובין, פרק ו, שיעור 75
משנה אַנְשֵׁי חָצֵר, שֶׁשָּׁכַח אֶחָד מֵהֶן – מבני החצר, וְלֹא עֵירֵב עם כולם, ויתבאר בגמרא שמדובר באופן שבשבת ביטל להם את רשותו, כדי שלא יפסל העירוב כולו, בֵּיתוֹ אָסוּר מִלְּהַכְנִיס חפצים מהחצר וּמִלְּהוֹצִיא מביתו לחצר, בין לוֹ עצמו, מאחר וביטל רשותו, ואם יוציא ויכניס הרי זה סימן שחוזר בו מביטולו, וּבין לָהֶם – לשאר בני […]
מסכת עירובין, פרק ו, שיעור 74
משנה אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, מַעֲשֶׂה בִּצְדוֹקִי אֶחָד, שֶׁהָיָה דָּר עִמָּנוּ בְּמָבוֹי בִּירוּשָׁלַיִם, וביטל את רשותו לבני המבוי, כדי שיועיל העירוב [וסוברת המשנה שדין צדוקי כדין יהודי, היכול לבטל רשותו], ואָמַר לָנוּ אַבָּא, כיון שיכול הצדוקי לחזור בו מביטול הרשות, מַהֲרוּ וְהוֹצִיאוּ את כָּל הַכֵּלִים מהבית לַמָּבוֹי, מיד כשנכנסה השבת, ועל ידי זה נעשה כעין קנין […]
מסכת עירובין, פרק ו, שיעור 73
מעשה נוסף: הַהוּא יְנוּקָא דְּאִשְׁתְּפוּךְ חֲמִימֵיהּ – מעשה בתינוק שנשפכו המים החמים שנועדו לרחיצתו אחרי המילה בשבת, והיו מים חמים באחד הבתים בחצרו של רבא, והיתה חצר זו פתוחה לחצרו של התינוק, אך לא עירבו שתי החצרות זו עם זו. רצה רבא לבטל את רשותו לבני החצר השניה, ובאופן זה מותר הטלטול בשתי החצרות, אך […]
מסכת עירובין, פרק ו, שיעור 72
לאחר שאירע מעשה זה, אָמַר רַבָּה בַּר רַב חָנִין לְאַבַּיֵּי, מְבוֹאָה דְּדַיְירֵי בַּהּ תְּרֵי גַּבְרִי רַבְרְבֵי כְּרַבָּנָן – מבוי זה, שדרים בו שני אנשים גדולים כמותכם, לָא לֶיהֱוֵי בֵּיהּ לֹא עֵירוּב וְלֹא שִׁתּוּף – וכי אפשר שלא יהיה בו שיתוף מבואות ולא עירוב חצרות. אָמַר לֵיהּ – השיב לו אביי, וּמַאי לֶיעֱבֵיד – ומה יכול […]
מסכת עירובין, פרק ו, שיעור 71
להבנת הסוגיא הבאה יש להקדים שתי הקדמות: א. אחד מבני החצר ששכח ולא עירב, וממילא הוא אוסר את ההוצאה לחצר על כל בני החצר, הרי הוא יכול 'לבטל' להם את רשותו שבחצר, ונחשב הוא באותה חצר כאורח שאינו אוסר על בני החצר [אלא שלמבטל עצמו אסור להוציא מביתו לחצר וכן להכניס ממנה לביתו]. ב. שתי […]
מסכת עירובין, פסקי הלכות, פרק ה (ג) ופרק ו (א)
פסקי הלכות עפ"י הרי"ף – עירובין, פרק ה (ג) (פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה) לב. עיר שיושבת על שפת הנחל, אם יש לפניה דקה רוחב ארבע אמות על שפת הנחל כדי שיעמדו עליה וישתמשו בנחל נמצא הנחל בכלל העיר ומודדין […]
