מסכת עירובין, פרק א, שיעור 18
כפי שהתבאר לעיל, אדם אחד או שני בני אדם, רשאים להקיף מקום ששטחו בית סאתיים וייחשב כחצר המותרת בטלטול, אך שלשה בני אדם נחשבים כשיירא, ורשאים להקיף אף מקום הגדול יותר מבית סאתיים. הגמרא דנה עתה בדין זה, של שלשה בני אדם או יותר. אָמַר רַב גִּידְל, אָמַר רַב, שְׁלֹשָׁה בני אדם, מֻתָּרִין לטלטל אף […]
מסכת עירובין, פרק א, שיעור 17
אגב הדינים הקודמים מביאה המשנה דינים נוספים בענין מחנה של אנשי צבא יהודים היוצאים למלחמה: אַרְבָּעָה דְּבָרִים פָּטְרוּ חכמים בַּמַחֲנֶה, מְבִיאִין עֵצִים מִכָּל מָקוֹם שמוצאים, ואינם חוששים משום גזל, לפי שהפקר בית דין הפקר, וּפְטוּרִין מֵרְחִיצַת יָדַיִם לפני האכילה, כיון שאם יצריכום חכמים לחפש אחר מים יתכן שיבואו לידי סכנה מאויביהם, וּפטורים מִדְּמַאי – אינם […]
מסכת עירובין, פרק א, שיעור 16
משנה משנתנו מבארת את דינה של שיירה ההולכת במקום פתוח בשבת, כיצד ניתן להתיר את הטלטול במקומם: שַׁיָּרָא של שלשה בני אדם או יותר, שֶׁחָנְתָה בְּבִקְעָה – מקום פתוח שאינו מוקף מחיצות, ואין זו רשות הרבים אלא 'כרמלית', והוא מקום האסור בטלטול מדרבנן, וְהִקִּיפוּהָ כְּלֵי בְּהֵמָה – מרדעות ואוכפים וכדומה, ועשו בכך מחיצה המקיפה את […]
מסכת עירובין, פסקי הלכות, פרק א (ג)
(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה) כג. היאך מתירין מבוי הסתום, עושה לו ברוח רביעית לחי אחד או עושה עליו קורה ודיו, ותחשב אותה קורה או אותו לחי כאילו סתם רוח רביעית ויעשה רה"י ויהיה מותר לטלטל בכולו, שדין תורה […]
מסכת עירובין, פרק א, שיעור 15
אָמַר רָבָא, עָשָׂה לֶחִי לְמָבוֹי, וְהִגְבִּיהוֹ – הגביה את הלחי מִן הַקַּרְקַע שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, כגון שחיברו לכותל המבוי בגובה שלשה טפחים מהקרקע, אוֹ שֶׁהִפְלִיגוֹ – הרחיקו מִן הַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה טפחים, לֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם, ולא הותר המבוי. וַאֲפִילוּ לְדעת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, דְּאָמַר אַמְרִינָן 'לָבוּד' – שהוא סובר שחלל עד ארבעה טפחים נחשב כאילו […]
מסכת עירובין, פרק א, שיעור 14
שנינו במשנה, 'עקומה, רואים אותה כאילו היא פשוטה. עגולה, רואים אותה כאילו היא מרובעת'. אָמַר רַבִּי זֵירָא, היתה הקורה עגולה, באופן שהִיא – הקורה עצמה, כלומר שני קצותיה, מונחים בְּתוֹךְ המָבוֹי, וְעַקְמִימוּתָהּ בולטת חוּץ לְמָבוֹי, או שהיתה הִיא בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים אמה, וְעַקְמִימוּתָהּ בולטת לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים, או שהיתה הִיא מונחת לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טפחים, וְעַקְמִימוּתָהּ יורדת לְמַטָּה […]
מסכת עירובין, פרק א, שיעור 13
הגמרא מביאה ברייתא בענין אופנים שונים של היתר קורה בפתח המבוי: תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, קוֹרָה הַיּוֹצְאָה מִכֹּתֶל זֶה של המבוי, וְאֵינָהּ נוֹגַעַת – אינה מגיעה עד לְכֹתֶל אַחֵר – לכותל השני, אלא יש הפסק אויר בין הקורה לבין הכותל, וְכֵן שְׁתֵּי קוֹרוֹת, אַחַת יוֹצְאָה בְּכֹתֶל זֶה וְאַחַת יוֹצְאָה בְּכֹתֶל זֶה, וְאֵין מַגִּיעוֹת […]
מסכת עירובין, פרק א, שיעור 12
כפי שהתבאר לעיל, חצר שאחת ממחיצותיה נפרצה לרשות הרבים או לכרמלית, נאסרת בטלטול, ואינה ניתרת בהנחת לחי או קורה, אלא יש צורך בשני פסים משני צידיה ברוחב משהו, או בפס אחד של ארבעה טפחים. הגמרא מבארת עתה שמה שהתירו חכמים את המבוי על ידי לחי או קורה, ולא הצריכו פס ארבעה או שני פסים ברוחב […]
מסכת עירובין, פרק א, שיעור 11
משנה כפי שהתבאר לעיל, מבוי שאינו מפולש, הסגור משלש צדדיו ופתוח בצד הרביעי לרשות הרבים, התרת הטלטול בו נעשית על ידי עשיית לחי וקורה בפתחו. משנתנו מבארת האם יש צורך בשניהם יחד, או שדי באחד מהם: הֶכְשֵׁר מָבוֹי שאינו מפולש, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, צריך להניח בפתח המבוי גם לֶחִי וְגם קוֹרָה. ובֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אוֹ […]
פסקי הלכות על פי הרי"ף – מסכת עירובין, פרק ראשון (ב)
(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה) י. והיאך מתירין מבוי מפולש, עושה לו צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן, ומבוי עקום תורתו כמפולש. (שבת יז, ג) יא. מבוי שהיו לו שבילים מצד זה ושבילים מצד האחר שנמצאו מפולשין לרה"ר […]
