(48) פרק ג, ברכת מיני מזונות
ב) הדין הנ"ל (ס"א) נאמר במקרה שלא אכל מאותן לחמניות מזונות כשיעור קביעות סעודה, אך אם בא לאכול מהן כשיעור קביעות סעודה, מברך עליה המוציא, אף אם נילושה ברוב מיני מתיקה. ג) אף אם לא אכל ממנה לבדה כשיעור קביעות סעודה, אך לִיפת אותה במאכלים אחרים, ובסך הכל אכל כשיעור קביעות סעודה, מברך המוציא (לבני […]
(47) פרק ג, ברכת מיני מזונות
'לחמניות מזונות' שמגישים בשמחות, במטוסים וכדומה, וחלות מתוקות שכתוב עליהן 'ברכתן מזונות', דינן תלוי באופן הכנתן. א) אם הן נילושו במיעוט מיני מתיקה (וכדומה) ביחס למים, ברכתן המוציא. אך אם הן נילושו ברוב מיני מתיקה (וכדומה) ביחס למים, לדעת הרבה פוסקים ברכתן מזונות. ולבני ספרד: כל שמרגיש טעם מתיקות בלחמניה, יש לברך 'בורא מיני מזונות', […]
(46) פרק ג, ברכת מיני מזונות
לפי האמור לעיל, חלה מתוקה הנאפית עם מי פירות, שמן, סוכר וכדומה, והם מיעוט ביחס למים, לפי מנהג אשכנז ברכתה 'המוציא'. ויש להזהר בזה כשאופים חלות בבית, שיהיה במה שלשים את העיסה רוב מים ביחס לשאר המרכיבים, חוץ מהקמח. ומנהג בני ספרד לברך על חלה מתוקה 'בורא מיני מזונות', אך צריך שתהא מורגשת המתיקות בחלה, […]
(45) פרק ג, ברכת מיני מזונות
א. נילוש: בצק שנילוש במי פירות, סוכר, שמן, מרגרינה וכדומה, לדעת השלחן ערוך, אם מורגש במאפה שנוצר מן התערובת טעם המי פירות, ברכתו בורא מיני מזונות, וכן מנהג בני ספרד. ולפי הרמ"א, אם יש רוב מי פירות, סוכר, שמן וכדומה ביחס למים, מברך בורא מיני מזונות, וכן נהגו בני אשכנז. 'רוב מי פירות' הכוונה למיץ […]
(44) פרק ג, ברכת מיני מזונות
פת הבאה בכיסנין: על פת שאין דרכם של בני אדם לקבוע עליה סעודתם, מברכים 'בורא מיני מזונות', ופת כזו נקראת 'פת הבאה בכיסנין'. הראשונים נחלקו לגבי הפירוש של המושג 'פת הבאה בכיסנין', יש אומרים שהיא פת שעיסתה נילושה במי פירות, סוכר וכדומה. יש אומרים שהיא פת הממולאה במיני מתיקה, ויש אומרים שהיא פת יבשה ופריכה. […]
(43) פרק ב, כבוד הפת
ד. התולה פת בתוך סל, קשה הדבר לעניות. לפיכך יש שכתבו שאין לתלות תיק אוכל שיש בו פרוסות לחם על גבי מתלה, אמנם יש שלא הקפידו בדבר. מכל מקום, אף המקפידים בזה, יש להקל למלמד ולגננת לתלות את התיקים של הילדים במתלים. כמו כן יש להתיר אם תולה הפת לדבר מצוה, כגון לתלות את הפירורים […]
(42) פרק ב, כבוד הפת
א. יש לנהוג כבוד בפת, משום חשיבותה, ואין לזורקה, שהוא דרך בזיון. ב. כמו כן אסור לאבד כזית לחם, אלא אם כן נפסלה מאכילת אדם. ולכן אסור לזרוק פרוסת לחם (בכזית ויותר) לאשפה, שהוא מקום בזיון, אלא אם כן עלה בו עובש. ג. ואף פירורי לחם, אין לנהוג בהם מנהג בזיון, שאין לדרוך עליהם, ואין […]
(41) פרק ב, ברכת הפת
טו. יזהר מאד לומר דברי תורה על שולחנו, ש'כל שולחן שלא אמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו מזבחי מתים', ועל כל פנים יאמר איזה מזמור, ומנהג טוב לומר 'מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר', שהוא דברי תורה, וגם תפילה על מזונותיו (ומבואר בזוהר שאסור לאכול עד שמתפלל על מזונו). וכשאין שהות לומר דברי תורה בסעודה, […]
(40) פרק ב, ברכת הפת
יד. ממידת דרך ארץ שלא לאחוז בידו ולאכול מפת שהיא גדולה יותר מכביצה (מלבד בשבת, משום חיבוב מצוה), אף על פי שאינו אוכלה בבת אחת. ויש אומרים שדין זה אמור גם בנוגע לכריך (סנדויץ') העשוי משתי פרוסות לחם או פיתה או פיצה וכדומה. אך הרבה מפוסקי זמנינו הורו שאם כך דרך העולם, אין בכך משום […]
(39) פרק ב, ברכת הפת
יג. היוצא בברכת המוציא של חבירו (כגון בשבת), אסור לו להפסיק בין הברכה שאמר חבירו לבין האכילה, ומיד בסיום הברכה יענה אמן אחרי המברך. ולא יטעם מן הפת עד שיטעם הבוצע תחילה. ואם השומע הפסיק בדיבור קודם שהוא טעם, צריך לחזור ולברך. ואם המברך הפסיק – הוא צריך לחזור ולברך, ולגבי השומעים יש ספק אם […]
