ספר נשים: הלכות נערה בתולה, פרק ג
ז) הוציא עליה שם רע והיא בוגרת, אף על פי שהביא עדים שזינתה תחתיו כשהיתה נערה, הרי זה פטור מן המלקות ומן הקנס, ואם נמצא הדבר אמת הרי זו תסקל אף על פי שהיא בוגרת, הואיל ובעת שזינתה נערה היתה. ח) כל נערה שאין לה קנס אם נאנסה או נתפתתה, כפי שהתבאר עניינם לעיל, כך […]
ספר נשים: הלכות נערה בתולה, פרק ג
ה) נמצא בה דבר זמה, או שנמצאת אסורה עליו מחייבי לאוין, או מחייבי עשה, ואפילו שנייה לעריות האסורה עליו מדברי סופרים, הרי זה יגרשנה בגט, שנאמר 'ולו תהיה לאשה', אשה הראויה לו. ואם תשאל, למה לא יבא עשה של 'ולו תהיה לאשה' וידחה את לא תעשה שמחמתו היא אסורה עליו, בין במוציא שם רע בין […]
ספר נשים: הלכות נערה בתולה, פרק ג
ג) אין דנין דין זה אלא בפני הבית (-בזמן שבית המקדש קיים), ובפני בית דין של עשרים ושלשה, והטעם לכך, מפני שיש בדין מוציא שם רע דיני נפשות, שאם נמצא הדבר כמו שאמר, שזינתה בין האירוסין לנישואין, הרי זו נהרגת. אבל האונס והמפתה, דנין בהן בכל זמן, בשלשה דיינים, וכמו שיתבאר בהלכות סנהדרין. ד) ומצות […]
ספר נשים: הלכות נערה בתולה, פרק ג
א) המוציא שם רע על בת ישראל (ולהלן (ה"ו) יבואר עניינו), ונמצא הדבר שקר, לוקה, שנאמר 'ויסרו אותו', ואזהרה שלו, שהרי אין עונשין אלא אם כן מזהירין, מ'לא תלך רכיל בעמך', ונותן לאביה משקל מאה סלעים כסף מזוקק. ואם היתה יתומה, הרי הם של עצמה. ב) והמוציא שם רע על הקטנה או על הבוגרת, פטור […]
ספר נשים: הלכות נערה בתולה, פרק ב
טז) הבת שנתארסה ונתגרשה, קנסה לבדו לעצמה (אך הבושת והפגם לאביה). נאנסה או נתפתתה ואחר כך נתקדשה לְאַחֵר, קנסה ושאר הדברים לאביה, לפי שאין האירוסין מוציאין מרשות אב. יז) אני אומר, שזה שנאמר בתורה 'אל תחלל את בתך להזנותה' היינו שלא יאמר האב בדעתו, הואיל ולא חייבה תורה את המפתה ואת האונס אלא שיתן ממון […]
ספר נשים: הלכות נערה בתולה, פרק ב
יד) שלשה דברים של מפתה, והיינו קנס ובושת ופגם, וארבעה של אונס, והיינו קנס וצער ובושת ופגם, הרי הן של אב, לפי שכל שבח נעורים שייך לו. ואם אין לה אב, הרי הן של עצמה. טו) מפותה או אנוסה שלא תבעה את המפתה או את האונס עד שבגרה, או עד שנשאת, או עד שמת האב, […]
ספר נשים: הלכות נערה בתולה, פרק ב
יב) אין אדם משלם קנס בכל מקום בהודאת פיו, אלא על פי עדים. לפיכך, האומר אנסתי או פתיתי בתו של פלוני, אינו משלם קנס על פי הודאתו, אבל משלם בשת ופגם בהודאת פיו. וכן בת שתבעה איש בדין, ואמרה לו אנסת או פתית אותי, והוא אומר לא היו דברים מעולם, הרי זה נשבע שבועת היסת, […]
ספר נשים: הלכות נערה בתולה, פרק ב
יב) אין אדם משלם קנס בכל מקום בהודאת פיו, אלא על פי עדים. לפיכך, האומר אנסתי או פתיתי בתו של פלוני, אינו משלם קנס על פי הודאתו, אבל משלם בשת ופגם בהודאת פיו. וכן בת שתבעה איש בדין, ואמרה לו אנסת או פתית אותי, והוא אומר לא היו דברים מעולם, הרי זה נשבע שבועת היסת, […]
ספר נשים: הלכות נערה בתולה, פרק ב
ט) כבר הודענו מי הן הבנות שאין להן קנס, ועשר הן, הבוגרת, והממאנת, והמגורשת, והאיילונית, והשוטה, והחרשת, והגיורת והשבויה והשפחה המשוחררת (שהתגיירה או נשבתה או השתחררה לאחר שהיתה בת שלש שנים), והיוצא עליה שם רע. ואילו שאר הבנות יש להן קנס. י) כל בת שיש לה קנס, יש לה בושת ופגם. ואם היתה אנוסה, יש […]
ספר נשים: הלכות נערה בתולה, פרק ב
ז) המפתה, נותן בושת ופגם מיד, כיון שחיובם אינו תלוי בדבר, ואינו נותן את הקנס אלא אם כן לא נשאה, שנאמר 'ואם מאן ימאן אביה לתתה לו, כסף ישקול'. אבל האונס, נותן ארבעה דברים מיד, ובנוסף לכך כונס אותה, לפיכך כשתרצה להתגרש או אם תתאלמן, אין לה כלום ממנו, שהרי כבר נתן לה הכל (וכפי […]
