ביתנו, כבת 18, עמדה בתחנת אוטובוס, ואוטובוס שנכנס לתחנה פגע בראשה עם המראה, בסייעתא דשמיא – חוץ מכאב חזק של המכה שנמשך כמה ימים – היא יצאה ללא פגע. שאלתינו היא האם היא צריכה לברך ברכת הגומל, וכן האם היא צריכה לברך כשעוברת שם (לאחר 30 יום) 'ברוך שעשה לי נס במקום הזה'. השאלה היא למנהג הספרדים (בן איש חי – כף החיים וסיעתם).

אם הפגיעה היתה חזקה שנחשבת 'מסוכנת', כלומר, לא משהו שכבר כמעט עצר באופן מוחלט אלא שעדיין נסע קצת ואז היתה הפגיעה, ולכן יש כאן באמת נס:

ברכת הגומל למנהג עדות המזרח- בדרך כלל המנהג שלא מברכים בשם ומלכות אלא מברכים בלי שם ומלכות, נשים כמעט ולא מברכות בכלל מלבד בלידה, לכן לא תברך ואם תרצה יכולה ללכת לבית כנסת ולשמוע ברכת הגומל ממישהו אחר שמברך [צריך לומר לו שיוציא ידי חובה]

ברכת ברוך שעשה לי נס – יש מחלוקת אם מברכים על נס כזה, למעשה נכון לברך בלי שם ומלכות.