פסקי הלכות על פי הרי"ף – מסכת מגילה, פרק שלישי (ב)
(פסקי ההלכות על פי שיטת הרי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ולענין הלכה למעשה יש לשאול מורה הוראה)
לד. אף שאסור להכנס לבית הכנסת כדי להנצל מהגשמים, אך אם הוא לומד תורה ומחמת הגשמים אין דעתו מיושבת עליו, מותר להכנס לבית הכנסת.
לה. אדם הצריך לקרוא לחבירו הנמצא בבית הכנסת, רשאי להכנס ולקרוא לו, אך יאמר דבר תורה שהוא עוסק בו. ואם אינו יודע ללמוד כלום, יבקש מילד שיאמר לו פסוק שלמד. או שישב מעט בבית הכנסת קודם שיצא, ויקיים בכך 'אשרי יושבי ביתך'.
לו. אסור להשתמש בתלמיד חכם הלומד גמרא, וראוי שלא להשתמש אף במי ששונה משניות ללא גמרא.
לז. אדם שהיה בקי בחייו מקרא ומשנה, ומת, צריכים ללוותו שלשה עשר אלף איש, וששת אלפים אנשים התוקעים בשופרות. ומי שלמד גם גמרא בחייו, אין שיעור למספר האנשים שצריכים ללוותו.
לח. אם אין למת מי שילווה אותו כפי השיעורים שהתבארו לעיל, מבטלים תלמוד תורה כדי ללוותו. אך אם יש לו כבר די צורכו, אין מבטלים תורה לצורך לווייתו.
לט. אף שאסור להכנס לבית הכנסת כדי לקצר את דרכו ולצאת בפתח אחר, אם נכנס לצורך, רשאי לצאת מפתח אחר ולקצר את דרכו.
מ. נוהגים כבוד בבית קברות, אין נוהגים שם קלות ראש, ולא מרעים שם בהמות, ולא מעבירים שם אמת המים, ואין מלקטים מהם את העשבים. ואם ליקט, אסורים בהנאה ושורפם במקומם.
מא. אם חל ראש חדש אדר בשבת, קוראים באותה שבת למפטיר פרשת שקלים, וזו הפרשה הראשונה שבפרשת כי תשא. ואם חל ראש חדש באמצע השבוע, ואפילו ביום שישי, קוראים בשבת שלפני ראש חדש פרשת שקלים, ובשבת שאחריה אין מפטירים בפרשה מיוחדת. והפטרת פרשת שקלים היא בפרשת יהוידע הכהן.
מב. בשבת השניה של חדש אדר מפטירים בפרשת זכור, לסמוך את מחיית עמלק לימי הפורים, בהם מוחים את זכרו של המן, שהיה מזרע עמלק. ואפילו אם חל י"ד ביום שישי וט"ו בשבת עצמה, מקדימים לקרוא את פרשת זכור בשבת שלפני כן. והפטרת פרשת זכור היא 'פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל'.
מג. בשבת השלישית של חדש אדר מפטירים בפרשת פרה אדומה, להזכיר לישראל לטהר עצמם לקראת חג הפסח. והפטרת פרשה זו היא 'וזרקתי עליכם מים טהורים'. ו'שבת שלישית' היא השבת שאחרי פורים, אם חל ראש חדש ניסן בחול. ואם חל בשבת, הרי ה'שלישית' היא השבת שלפני ראש חדש ניסן.
מד. בשבת הרביעית של חודש אדר מפטירים בפרשת החודש, העוסקת בהקרבת קרבן הפסח. והפטרת פרשה זו היא 'בראשון באחד לחודש'. ו'רביעית' היינו אותה שבת שבשבוע שאחריה חל ראש חדש ניסן, ואפילו ביום שישי. ואם חל ראש חדש ניסן בשבת עצמה, הרי זו נחשבת שבת רביעית.
מה. בשבת החמישית חוזרים להפטיר כסדר של כל ימות השנה.
מו. שבת שחל בה ראש חדש או חנוכה, מפטירים בהפטרה המתאימה לאותו הזמן. ובפורים או בתעניות ומעמדות שחלו בשני או בחמישי, וכן במנחה של יום הכפורים שחל בשבת, אין קוראים את הקריאה הרגילה, אלא את הקריאה המתאימה לזמנים אלו.
מז. ראש חדש אדר שחל בשבת, מוציאים שלשה ספרי תורה, אחד לפרשת השבוע, אחד לקריאת ראש חדש, ואחד לקריאת פרשת שקלים.
מח. ראש חדש טבת שחל בשבת, מוציאים שלשה ספרי תורה, אחד לקריאת פרשת השבוע, אחד לקריאת פרשת ראש חדש, ואחד לקריאה של חנוכה.
מט. ראש חדש טבת שחל ביום חול, מוציאים שני ספרי תורה, ותחילה קוראים שלשה בפרשת ראש חדש [שהיא קריאה תדירה יותר], והרביעי קורא בספר השני בקריאה של חנוכה [קרבנות הנשיאים].
נ. ראש חדש אדר שחל בשבת שקוראים בה פרשת תצוה, קוראים ששה את פרשת תצוה ואת תחילת פרשת כי תשא עד 'ועשית כיור נחושת', והשביעי חוזר וקורא מתחילת כי תשא, שזו פרשת שקלים.
נא. ראש חדש אדר שחל בשבת שקוראים בה פרשת כי תשא עצמה, קוראים ששה את כל הפרשה, והשביעי חוזר וקורא את תחילת הפרשה, שהיא פרשת שקלים.
נב. ביום טוב ראשון של פסח קוראים פרשת המועדות שבספר ויקרא. אמנם המנהג לקרוא בפסח פרשות אלו: ביום הראשון קוראים 'משכו וקחו לכם צאן'. ביום השני קוראים 'שור או כשב או עז כי יוולד'. ביום השלישי 'קדש לי כל בכור'. ביום הרביעי 'אם כסף תלוה את עמי. ביום החמישי 'פסל לך שני לוחות אבנים'. ביום השישי 'וידבר ה' אל משה במדבר סיני'. ביום השביעי 'ויהי בשלח פרעה את העם'. ובחוץ לארץ קוראים ביום השמיני 'כל הבכור אשר יוולד בבקרך'.
נג. ביום טוב ראשון של פסח מפטירים בספר יהושע בענין הפסח שעשו בגלגל. ביום טוב שני של פסח [בחוץ לארץ] מפטירים בספר מלכים בענין הפסח שעשו בימי יאשיהו. ביום טוב ראשון של שביעי של פסח מפטירים בשירת דוד, וביום טוב שני מפטירים ב'עוד היום בנוב לעמוד'.
נד. ביום טוב ראשון של שבועות קוראים 'שבעה שבועות תספור לך'. אמנם המנהג הוא שביום טוב ראשון של שבועות קוראים את פרשת מתן תורה שבספר שמות, ומפטירים בנבואת יחזקאל על ראיית המרכבה. וביום טוב שני קוראים 'שבעה שבועות תספור לך', ומפטירים ב'תפילה לחבקוק הנביא על שגיונות'.
נה. בראש השנה קוראים 'בחודש השביעי באחד לחודש'. אמנם המנהג הוא שביום טוב ראשון של ראש השנה קוראים 'והשם פקד את שרה', ומפטירים בתחילת ספר שמואל, בענין חנה. ביום טוב שני קוראים את פרשת העקידה, ומפטירים ב'הבן יקיר לי אפרים'.
נו. ביום הכפורים קוראים בשחרית את ענין עבודת יום הכפורים שבפרשת אחרי מות, ומפטירים ב'כי כה אמר רם ונישא'. ובמנחה קוראים פרשת עריות, ומפטירים בקריאת ספר יונה.
נז. בשני ימים טובים של חג הסוכות קוראים את פרשת המועדות, וביום הראשון מפטירים ב'הנה יום בא לה' וחולק שללך בקרבך'. וביום השני מפטירים ב'ויקהלו אל המלך שלמה'.
נח. בחול המועד סוכות קוראים בכל יום את פרשת הקרבנות של אותו יום, ובחוץ לארץ קוראים בדרך דילוג. ביום השלישי [שהוא יום ראשון של חול המועד בחוץ לארץ] קורא הראשון 'וביום השני', והשני והשלישי קוראים 'וביום השלישי', והרביעי קורא 'וביום השני' 'וביום השלישי'. וכן עושים בימים הבאים, עד יום השביעי.
נט. ביום טוב ראשון של שמיני עצרת קוראים 'כל הבכור אשר יוולד בבקרך', ומפטירין ב'ויהי ככלות שלמה להתפלל'. וביום טוב שני קוראים פרשת וזאת הברכה, ומפטירים ב'ויעמוד שלמה לפני מזבח ה", ויש אומרים שמפטירים ב'ויהי אחרי מות משה עבד ה".
ס. בשבת חול המועד, בין של פסח ובין של סוכות, קוראים 'ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה', ובשבת של פסח מפטירים בנבואת יחזקאל בענין העצמות היבשות, ובשבת של סוכות מפטירים ב'והיה ביום ההוא ביום בא גוג על אדמת ישראל'.
(ספר יוחסין)
