שיעור 21, מסכת מגילה, פרק שלישי

משנה

בַּחֲנֻכָּה, קוראים בְּפרשת קרבנות הנְּשִׂיאִים בזמן חנוכת המשכן, וזו פרשת 'וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן', שפרשה זו היא מעניינו של חנוכה, שבימים אלו חנכו מחדש את המקדש וכליו בזמן בית שני, לאחר שחוללו על ידי היונים [ויש אומרים כיון שבאמת נשלמה מלאכת המשכן שהקים משה בכ"ה בכסלו, ולא הקימוהו עד א' בניסן]. בַּפּוּרִים, קוראים פרשת 'וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם', שהרי המן הרשע היה מזרע עמלק. בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, קוראים פרשת 'וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם'. בַּמַּעֲמָדוֹת – אנשים מישראל המתקבצים להתפלל בזמן הקרבת הקרבנות שיקובלו ברצון, קוראים בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית [וכמבואר במסכת תענית (פ"ד מ"ג) בפירוט]. בַּתַּעֲנִיּוֹת, קוראים בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת שבפרשת בחוקותי, ואֵין מַפְסִיקִין בְּאמצע קריאת פרשת הקְּלָלוֹת, להעלות לתורה אדם נוסף, אֶלָּא אדם אֶחָד קוֹרֵא אֶת כֻּלָּן, ובגמרא יבואר הטעם לכך. בַּשֵּׁנִי, וּבַחֲמִישִׁי, וּבַשַׁבָּת בַּמִּנְחָה של כל ימות השנה, קוֹרִין כְּסִדְרָן – בסדר פרשיות השבוע, וְאֵינוֹ עוֹלֶה לָהֶם לְחֶשְׁבּוֹן – אין הקריאה של שני וחמישי ומנחה בשבת נחשבת כ'התחלה' לקריאת התורה של שבת, אלא בשבת בשחרית יש לקרוא את כל הפרשה מתחילתה. מבארת המשנה מהיכן לומדים את מצוות קריאות התורה במועדים, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג מד) 'וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל', ומדוע הוצרכה התורה לכתוב זאת, והרי את כל המצוות אמר משה לישראל, אלא ללמד שמִצְוָתָן שֶׁיְּהוּ קוֹרִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּזְמַנּוֹ המתאים לו.

גמרא

שנינו במשנה, 'בַּחֲנֻכָּה, בַּנְּשִׂיאִים'. וּמַפְטִירִין בְּפרשת 'נֵרוֹת' דְּספר זְכַרְיָה (ב יד), הפותחת בפסוק (ב ד) 'רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם ה", כיון שנאמר בה (ד ב) 'רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ'. וְאִי מִקַּלְעֵי – ואם הזדמן שהיו שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת בחנוכה, והיינו כשחל יום ראשון של חנוכה בשבת, בשַׁבָּת רִאשׁוֹנָה בְּ'נֵרוֹת' דִּזְכַרְיָה, וּבְשַׁבָּת שְׁנִיָּה מפטירין בְּ'נֵרוֹת' דִּשְׁלֹמֹה, והיינו בפרשה העוסקת בבניית כלי המקדש על ידי שלמה המלך, הפותחת בפסוק (מלכים א' ז מ) 'וַיַּעַשׂ חִירוֹם אֶת הַכִּיֹּרוֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת', כיון שנאמר בהמשכה 'וְאֶת הַמְּנֹרוֹת חָמֵשׁ מִיָּמִין וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹאול לִפְנֵי הַדְּבִיר זָהָב סָגוּר וְהַפֶּרַח וְהַנֵּרֹת וְהַמֶּלְקַחַיִם זָהָב'.

עוד שנינו במשנה, 'בְּפוּרִים קוֹרִין וַיָּבֹא עֲמָלֵק, בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם'. מוסיפה הגמרא, וְאִי מִקְּלָע בְּשַׁבָּת – אם חל ראש חדש בשבת, מַפְטִירִין בספר ישעיה בפרשה העוסקת בעתיד לבא, ונאמר בה הפסוק (סו כג) 'וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה".

אָמַר רַב הוּנָא, רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת – ביום ראשון, מֵאֶתְמוֹל – בשבת עצמה, שהיא ערב ראש חדש, מַפְטִירִין בפרשת מעשה יהונתן ודוד, הפותחת בפסוק (שמואל א' כ יח) 'וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ'.

וְאָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת, מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב (אשי), רֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, מַפְטִירִין מספר ישעיה את הפרשה הפותחת בפסוק (א א) 'חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ', שנאמר בה הפסוק (יד) 'חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא'.

וּבְתִשְׁעָה בְּאָב עצמו קוֹרִין את התוכחה שבספר דברים, בה הוזהרו ישראל שמפני חטאיהם יגלו מארצם, ופרשה זו פותחת בפסוק (ד כה) 'כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָּנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ'. וּמַפְטִירִין בספר ירמיה, בפרשה הפותחת בפסוק (ח יג) 'אָסֹף אֲסִיפֵם נְאֻם ה".

שנינו במשנה, 'בְּתַעֲנִיּוֹת, בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת, אֵין מַפְסִיקִין בַּקְּלָלוֹת'. מבררת הגמרא, מְנָּא הָנֵי מִלֵּי – מנין נלמד דין זה, שאין מפסיקים בקריאת הקללות, אלא העולה לתורה בפרשה זו קורא את כל הקללות. אָמַר רַב אָחָא בַּר גַּמְדָא, אָמַר רַבִּי סִימָאִי, דְּאָמַר קְרָא – יש ללמוד זאת מכך שנאמר בפסוק (משלי ג יא) 'מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס, וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ', ואם יפסיק העולה באמצע הקללות, נראה כמואס וקץ בתוכחת ה'. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֵּן לָקִישׁ אָמַר, הטעם שאין פוסקים הוא לְפִי שֶׁאֵין אוֹמְרִים בְּרָכָה מיוחדת עַל קריאת הַפֻּרְעָנוּת, ואם יפסיק באמצע יצטרך העולה הבא לברך ולהתחיל לקרוא מיד את הקללות, ואין עושים כן. מבררת הגמרא, אֶלָּא הֵיכִי עָבֵיד – כיצד ינהג העולה לתורה בפרשת הקללות, תָּנָא – כך שנינו בברייתא, כְּשֶׁהוּא מַתְחִיל לקרוא, מַתְחִיל בַּפָּסוּק שֶׁלִּפְנֵיהֶם – לפני הקללות. וּכְשֶׁהוּא מְסַיֵּם, מְסַיֵּם בַּפָּסוּק שֶׁלְּאַחֲרֵיהֶם.

אָמַר אַבַּיֵּי, לֹא שָׁנוּ דין זה, שאין אומרים ברכה על הקללות, אֶלָּא קְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (ויקרא כו יד), אֲבָל בַּקְּלָלוֹת שֶׁל מִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים כח טו), פּוֹסֵק – רשאי הקורא לפסוק באמצען, ואדם אחר יברך על קריאת ההמשך. מַאי טַעֲמָא – ומה הטעם לכך, אָמַר אַבַּיֵּי, הַלָּלוּ – קללות שבספר ויקרא, נאמרו בִּלְשׁוֹן רַבִּים, וְהַלָּלוּ – קללות שבספר דברים, נאמרו בִּלְשׁוֹן יָחִיד, הַלָּלוּ – קללות שבספר ויקרא, מֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה אֲמָרָן, והן חמורות יותר, וְהַלָּלוּ שבספר דברים, מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אֲמָרָן, ואף שהסכים לו הקדוש ברוך הוא ואמר לו לכותבם בתורה, אין הן חמורות כל כך, ואפשר לברך עליהן.

הגמרא מביאה ברייתא בענין זמן קריאת הקללות והברכות בסדר קריאת הפרשות שבכל שבת: תַּנְיָא – שנינו בברייתא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, עֶזְרָא הסופר תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיוּ קוֹרִין קְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים קֹדֶם עֲצֶרֶת – בשבת שלפני חג השבועות, וְקללות שֶׁבְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה, מַאי טַעֲמָא – ומה הטעם בתקנה זו, אָמַר אַבַּיֵּי, וְאִיתֵימָא [-ויש אומרים שאמר כן] רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, כְּדֵי שֶׁתִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ. וטעם זה שייך גם לגבי קריאת הקללות קודם חג השבועות, כיון דְּעֲצֶרֶת נַמִּי – גם כן, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן הוּא, כְּדִתְנַן במסכת ראש השנה (טז.) 'וּבַעֲצֶרֶת נידונין עַל פֵּרוֹת הָאִילָן', ולכן גם יום זה נחשב קצת כראש השנה.