מסכת בבא בתרא, חזרה, פרק ג

פרק ג, משנה א: אדם המחזיק בקרקע חבירו שלש שנים, יכול להוכיח מכך שהבעלים הראשון לא מחה בו, שהקרקע שלו, ואף שאין לו שטר מכירה או מתנה על כך. בקרקע שיש לה שימושים תמידיים, כגון בתים, בורות, שובכי יונים, מרחצאות, בית הבד, שדה שיש בה מעיין, וכן בעבדים כנעניים, שיעור ההחזקה הוא שלש שנים מלאות, מיום ליום. ובשדה ששותה מי גשמים ועושה פירות פעם אחת בשנה, אין צורך בשלש שנים מלאות, לרבי ישמעאל יש צורך בשלשה חודשים מהשנה הראשונה, שנה שניה מלאה, ושלשה חודשים מהשנה השלישית. ולרבי ישמעאל די בחודש אחד בשנה הראשונה, שנה שניה מלאה, וחודש בשנה השלישית. ובשדה של אילנות שונים, לרבי ישמעאל אם אכל שלש מיני פירות, כגון ענבים זיתים ותאנים, אפילו בשנה אחת, הרי זו חזקה [אך לתנא קמא יש צורך באכילת שלש תבואות ממין אחד].

משנה ב: כדי שיוכל המחזיק להוכיח שהקרקע שלו יש צורך שיהיה הבעלים הראשון במקום שידוע לו שהלה מחזיק בקרקעו, ושמחאתו תגיע לידיעת המחזיק, ולכן אם היה המחזיק במקום אחד והבעלים הראשון במקום אחר שאין שיירות מצויות ביניהם, אין זו חזקה. ולענין זה היתה ארץ ישראל מחולקת באותו הזמן לשלש ארצות, יהודה, עבר הירדן והגליל. אמנם רבי יהודה חולק וסובר שאפילו אם הם בשני מקומות רחוקים מועילה חזקת שלש שנים, כיון שעיקר הטעם שהצריכו שלש שנים הוא כדי שיחזיק הלה שנה, וילכו אנשים אפילו במשך שנה עד למקומו של הבעלים הראשון ויודיעוהו, ויבוא הלה אפילו במשך שנה שלמה, ויוכל למחות בידו.

משנה ג: החזקת הקרקע במשך שלש שנים מועילה בתורת ראיה רק באופן שהמחזיק טוען שקנה או קיבל את הקרקע, אבל אם מודה שלא קנאה, אלא שישב בה שלש שנים מחמת שלא אמרו לו דבר, אין זו חזקה המועילה. אדם הטוען שירש את הקרקע מאביו, והחזיק בה שלש שנים, אף שאינו יודע כיצד הגיעה הקרקע ליד אביו, מחזיקים את הקרקע בידו, ובתנאי שיש עדים שאביו היה דר בה לפחות יום אחד.

אומנים, שותפים, אריסים, אפוטרופוסים, אין להם חזקה בקרקע שהם עוסקים בה, כיון שההחזקה בקרקע יכולה להיות בגלל עבודתם בה, ואינה ראיה שקנו אותה. וכן בני זוג או אב ובנו אינם יכולים להוכיח מההחזקה בקרקע של השני שקנאוה ממנו, כיון שאין דרכם להקפיד זה על זה, גם אם משתמש בקרקע בלא לקנותה.

הבא לעשות מעשה קנין בקרקע, די בכך שינעל, יגדור או יפרוץ אפילו כל שהוא, וכיון שזהו מעשה שדרך הבעלים לעשותו, הרי זה קנין המועיל.

משנה ד: שני עדים שהעידו על אדם שהחזיק בקרקע שלש שנים, והוזמו, מחייבים אותם לשלם לבעל הקרקע את מה שזממו להפסידו, והיינו את שווי הקרקע. ואם היו שלש כתות עדים, שכל כת העידה על שנה אחת, מחלקים ביניהם את שווי הקרקע כולה, וכל כת משלמת שליש.

אף שקרובים פסולים להעיד יחד, אם העידו שלשה אחים, כל אחד על שנה אחרת, והצטרף אליהם אדם זר שהעיד על שלש השנים, אין הם נחשבים ככת אחת אלא כשלש כתות, ולכן מקבלים את עדותם שהחזיק הלה בקרקע שלש שנים. ואם נמצאו זוממים, הרי הם ככת אחת, ויש צורך שיוזמו כולם, ומחלקים ביניהם את תשלום דמי הקרקע לבעלים.

משנה ה: שותפים בקרקע, כיון שאין דרכם להקפיד כל כך זה על זה, ממילא גם אם החזיק אחד מהם בשימוש מסוים, אם הוא דבר שאין דרך להקפיד עליו בין שותפים, אין לו חזקה, וכגון העמדת בהמה בחצר, או העמדת תנור, כיריים או ריחיים, וכן גידול תרנגולים או נתינת הזבל בחצר. אמנם, אם עשה דבר שדרך להקפיד עליו אפילו בין שותפים, כגון שהעמיד מחיצה בגובה עשרה טפחים לצורך בהמתו, או לתנור, כיריים או ריחיים, וכן אם הכניס תרנגולים לתוך הבית, או עשה מקום מיוחד לזבלו בעומק או בגובה שלשה טפחים, והלה לא מחה בו, הרי זו חזקה.

משנה ו: שני שכנים הדרים אחד בבית ואחד בעלייה, ויש לבעל העלייה מזחילה המונחת לרוחב הגג וקולטת את מי הגשמים, ובקצה יש מרזב המרחיק את קילוח המים מהכותל, יש לבעל העלייה חזקה במזחילה עצמה, שאין בעל החצר יכול לעוקרה, וכן יש לו חזקה בעצם קיומו של המרזב, אך אין לו חזקה במקומו של המרזב, ויכול בעל החצר להעביר מקצה אחד של המזחילה לקצה האחר.

המעמיד בחצר סולם קטן, בן שלש שליבות או פחות, כיון ששימושו עראי אין דרך להקפיד עליו, ואין לו חזקה, כיון שאין ראיה משתיקתו של חבירו שאכן מכר לו זכות שימוש זו. אבל סולם גדול, בן ארבע שליבות או יותר, דרך להקפיד עליו, ואם לא מחה בו בעל החצר, הרי זו חזקה.

חלון קטן העשוי לאויר, אין דרך למחות בפתיחתו, ולכן אין לבעליו חזקה, ורשאי שכנו לבנות כנגדו ולסותמו. אבל חלון גדול, שדרך להקפיד עליו, אם לא מחה בו שכנו, הרי זו חזקה. ושיעור חלון 'קטן', לתנא קמא כל שאין ראש אדם נכנס בו, ולרבי יהודה אפילו בגודל כזה, אם יש לו מסגרת בנויה, הרי זו חזקה.

זיז הבולט מהכותל, אם הוא פחות מטפח, אין דרך להקפיד עליו, ולכן אינו יכול למחות בידו, ואין לו חזקה. אבל טפח או יותר, דרך להקפיד עליו, ורשאי למחות בו, ואם לא מחה יש לו חזקה.

משנה ז: אין לאדם לפתוח חלון מביתו לתוך חצר השייכת גם לאחרים, ואפילו שהוא עצמו גם שותף בה. וכן אם קנה בית בחצר מסוימת, לא יוסיף לו פתח לחצר אחרת, אפילו שהוא שותף בה, כיון שמרבה עליהם את העוברים ושבים. וכן אם בנה עלייה על גבי ביתו, אינו רשאי לפותחה לחצר משותפת. אמנם אם חצה את ביתו לשנים, בגובה או ברוחב, ונשאר הפתח של הבית פתוח לחצר כפי שהיה קודם, רשאי לעשות כן, ואף שיש עכשיו יותר בני אדם הגרים בבית.

אין לפתוח בחצר המשותפת פתח כנגד פתח או חלון כנגד חלון, ואם כבר היה פתח קטן אינו רשאי להגדילו, ואף לא לחלק פתח אחד לשנים. אבל אם רשות הרבים מפסיקה בין ביתו לבית חבירו, רשאי לפתוח פתח כנגד פתח, כיון שבין כך צריך כל אחד מהם להסתיר עצמו מבני רשות הרבים.

משנה ח: אין לעשות חלל של בור או מערה וכדומה תחת רשות הרבים, ואפילו אם כעת אין הקרקע נחלשת מחמת כן. ולרבי אליעזר מותר באופן שיכולה להלך על גבי קרקע רשות הרבים עגלה טעונה אבנים, ולא תשקע, ואין חוששים שלאחר זמן תשקע הקרקע. אין מוציאים זיזים וגזוזטראות לרשות הרבים, ואם רצה, בונה את כותל ביתו בתוך רשותו, ומשייר מקום ריק השייך לו, ולאותו מקום רשאי להוציא זיזים וגזוזטראות, כיון שאין זה רשות הרבים אלא מקום השייך לו. ואם קנה בית שיש לו כבר זיזים וגזוזטראות, אנו מניחים שמן הסתם נעשה כדין על ידי בונה הבית, וכנס לתוך שלו והוציאם בהיתר, וממילא רשאי הקונה לקיימם.