מסכת שבת, פרק ה, משנה ג

משנה ג: וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה, לֹא יֵצֵא גָמָל בַּמְּטוּטֶלֶת, לֹא עָקוּד וְלֹא רָגוּל. וְכֵן שְׁאָר כָּל הַבְּהֵמוֹת. לֹא יִקְשֹׁר גְּמַלִּים זֶה בָזֶה וְיִמְשֹׁךְ, אֲבָל מַכְנִיס חֲבָלִים לְתוֹךְ יָדוֹ, וְיִמְשֹׁךְ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִכְרֹךְ:

משנה ג: עד עתה התבארו הדברים שבהם רשאי האדם להוציא את בהמתו לרשות הרבים בשבת, במשניות הבאות יבואר באילו דברים אסור לאדם להוציא את בהמתו בשבת. כהמשך לפתיחת הפרק, 'במה בהמה יוצאה, ובמה אינה יוצאה', מבארת עתה המשנה: וּבַמָּה הבהמה אֵינָהּ יוֹצְאָה בשבת, לֹא יֵצֵא גָמָל בַּמְּטוּטֶלֶת – חתיכת בד הקשורה בזנבו, לסימן או לדבר אחר, מחשש שמא תיפול ברשות הרבים, ויבא האדם לטלטלה. וכן לא יצא הגמל, לֹא עָקוּד – רגלו האחורית ורגלו הקדמית קשורות בחבל קצר, שלא יוכל לרוץ מהר, וְלֹא רָגוּל – שרגלו האחת מקופלת וקשורה כך, שיוכל להשתמש רק בשלש רַגְלַיִם, כיון שזו שמירה יתירה, יותר מהרגילות, ונחשב החבל כמשא, שאסור לטלטלו ברשות הרבים, וְכֵן הדין בשְׁאָר כָּל הַבְּהֵמוֹת, ולא רק בגמל.

דין נוסף, לֹא יִקְשֹׁר אדם גְּמַלִּים זֶה בָזֶה, כשחבל אחד מחבר את כולם, וְיִמְשֹׁךְ את הראשון, והאחרים נמשכים אחריו, לפי שהוא נראה כמוליכם לשוק למכירה. אֲבָל מַכְנִיס הוא את החֲבָלִים של כל הגמלים, כל חבל בפני עצמו, לְתוֹךְ יָדוֹ, וְיִמְשֹׁךְ [ובתנאי שלא ייצאו החבלים מתוך ידו באורך טפח או יותר, שנראה כמטלטל חבלים ברשות הרבים]. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִכְרֹךְ את החבלים סביב ידו, ודין זה אינו דוקא בשבת, אלא גם בימות החול, ומשום איסור כלאיים, שלפעמים חלק מהחבלים של צמר וחלק של פשתן, וכשכורך את כולם סביב ידו, וידו מתחממת בהם, עובר משום איסור כלאיים.