(יא) יְֽהוָ֗ה יֹ֭דֵעַ מַחְשְׁב֣וֹת אָדָ֑ם כִּי־הֵ֥מָּה הָֽבֶל׃
(יב) אַשְׁרֵ֤י ׀ הַגֶּ֣בֶר אֲשֶׁר־תְּיַסְּרֶ֣נּוּ יָּ֑הּ וּֽמִתּוֹרָתְךָ֥ תְלַמְּדֶֽנּוּ׃
(יג) לְהַשְׁקִ֣יט ל֭וֹ מִ֣ימֵי רָ֑ע עַ֤ד יִכָּרֶ֖ה לָֽרָשָׁ֣ע שָֽׁחַת׃
(יא) ויוכיח להם כי לא רק שה' יודע את כל מעשיהם של בני האדם, אלא יְיָ יֹדֵעַ אף את מַחְשְׁבוֹת האָדָם, ויודע כִּי הֵמָּה הָבֶל, באופן שאין דבר נעלם ממנו, במעשים או במחשבות בני האדם.
(יב) ולאחר שביאר שטענות פועלי האון אינן נכונות, וה' משגיח על הארץ בתמידות, משיב על שאלתם, מדוע אנו רואים לפעמים שהצדיק מתייסר והרשע יושב בשלוה, כי לפי האמת אַשְׁרֵי (-מאושר הוא) הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ בעולם הזה, שיסורים אלו הם זמניים, ועל ידי זה יזכה לשלווה נצחית בעולם הבא. וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ – מדברי התורה אנו לומדים דבר זה, שמוטב להתייסר בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר "וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ" (דברים ז' י').
(יג) ועל ידי שיתייסר הצדיק בעולם הזה, יועיל לו הדבר לְהַשְׁקִיט לוֹ מִימֵי רָע – יהיה לו שקט ושלווה ב'ימי רע', שהם הימים שלאחר המוות, שלא יתייסר ולא יסבול בעולם הבא, אלא יהיה מוכן לשקט ושלווה, להתענג בעינוג רוחני, עַד הזמן שבו יִכָּרֶה לָרָשָׁע שָׁחַת לעדי עד, כי תחת השלווה המועטה שהיתה לרשע בעולם הזה, יפול לבאר שחת בעולם הבא, להיות שם לנצח.
