מסכת שבועות, פרק א, משנה ג

משנה ג: אֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה אֲבָל יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף, שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַחוּץ וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כט) מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים, עַל מַה שֶּׁזֶּה מְכַפֵּר זֶה מְכַפֵּר. מָה הַפְּנִימִי אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ יְדִיעָה, אַף חִיצוֹן אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ יְדִיעָה:
משנתנו ממשיכה בדיני ידיעות הטומאה: כל טומאה שאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה – שלא ידע האדם בתחילה שנטמא, ונכנס למקדש או שאכל את הקודש, אֲבָל יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף, שנודע לו לאחר מכן שהיה טמא באותה שעה, שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַחוּץ – שעיר של יום הכפורים הקרב על מזבח החיצון, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים עצמו, מְכַפֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר לגבי שעיר הנעשה בחוץ 'שעיר עיזים אחד חטאת מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים', ו'חטאת הכפורים' זהו שעיר הנעשה בפנים, ומכך שהקישה אותם התורה זה לזה יש ללמוד שעַל מַה שֶּׁזֶּה מְכַפֵּר, זֶה מְכַפֵּר, מָה הַפְּנִימִי אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ יְדִיעָה, והיינו שהיתה בו ידיעה רק בתחילה ולא בסוף, אַף חִיצוֹן אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ יְדִיעָה, והיינו שהיתה בו ידיעה רק בסוף ולא בתחילה.