מסכת שבועות, פרק ג, משנה ה

משנה ה: אֶחָד דְּבָרִים שֶׁל עַצְמוֹ, וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁל אֲחֵרִים, וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַמָּשׁ, וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ. כֵּיצַד, אָמַר, שְׁבוּעָה שֶׁאֶתֵּן  לְאִישׁ פְּלוֹנִי וְשֶׁלֹּא אֶתֵּן, שֶׁנָּתַתִּי וְשֶׁלֹּא נָתַתִּי, שֶׁאִישַׁן וְשֶׁלֹּא אִישַׁן, שֶׁיָּשַׁנְתִּי וְשֶׁלֹּא יָשַׁנְתִּי, שֶׁאֶזְרוֹק צְרוֹר לַיָּם וְשֶׁלֹּא אֶזְרוֹק, שֶׁזָּרַקְתִּי וְשֶׁלֹּא זָרַקְתִּי. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל הֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה) לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אִם כֵּן אֵין לִי אֶלָּא דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה, דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה מִנַּיִן. אָמַר לוֹ, מֵרִבּוּי הַכָּתוּב. אָמַר לוֹ, אִם רִבָּה הַכָּתוּב לְכָךְ, רִבָּה הַכָּתוּב לְכָךְ:

משנה ה: משנתנו מבארת עתה על מה ניתן להשבע: אֶחָד [-בין] דְּבָרִים שֶׁל עַצְמוֹ, כגון שנשבע שיאכל או שלא יאכל, וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁל אֲחֵרִים, כפי שיבואר להלן, וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַמָּשׁ, וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ. מבארת המשנה, כֵּיצַד, אָמַר 'שְׁבוּעָה שֶׁאֶתֵּן  לְאִישׁ פְּלוֹנִי' וְכן אם אמר 'שבועה שֶׁלֹּא אֶתֵּן', 'שֶׁנָּתַתִּי' וְ'שֶׁלֹּא נָתַתִּי', הרי אלו שבועות בדברים של אחרים. כיצד הן שבועות בדבר שאין בו ממש, כגון שנשבע 'שֶׁאִישַׁן' וְ'שֶׁלֹּא אִישַׁן', 'שֶׁיָּשַׁנְתִּי' וְ'שֶׁלֹּא יָשַׁנְתִּי', 'שֶׁאֶזְרוֹק צְרוֹר [-גוש עפר] לַיָּם' וְ'שֶׁלֹּא אֶזְרוֹק', 'שֶׁזָּרַקְתִּי' וְ'שֶׁלֹּא זָרַקְתִּי', הרי כל אלו שבועות בדברים שאין בהם ממש.

המשנה דנה עתה האם שבועה חלה גם על דברים שהיו, או רק על העתיד לבא: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אֵינוֹ חַיָּב בשבועת שקר אֶלָּא כשנשבע עַל הֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר 'לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב', אבל אם נשבע על העבר, כגון שאכלתי ושלא אכלתי, פטור. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אִם כֵּן, שאין להוסיף על פשטות הכתוב, אֵין לִי לחייב אֶלָּא דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה, כמשמעות הכתוב 'להרע או להיטיב', דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה, מִנַּיִן שחייב גם עליהם. אָמַר לוֹ רבי ישמעאל, מֵרִבּוּי הַכָּתוּב – מכך שכתבה התורה לשון הנדרשת ב'כלל ופרט וכלל', יש לרבות גם דברים שאין בהם הרעה או הטבה. אָמַר לוֹ רבי עקיבא, אִם אתה מודה שרִבָּה הַכָּתוּב לְכָךְ – דברים שאין בהם הרעה והטבה, רִבָּה הַכָּתוּב גם לְכָךְ, והיינו דברים שהם לשעבר, ולא רק לעתיד לבא.