מסכת כלים, פרק כ, משנה ו

משנה ו: סָדִין שֶׁהוּא טְמֵא מִדְרָס וַעֲשָׂאוֹ וִילוֹן, טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טָמֵא טְמֵא מֵת. מֵאֵימָתַי הִיא טָהֳרָתוֹ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מִשֶּׁיִּתָּבֵר. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, מִשֶּׁיִּקָּשֵׁר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מִשֶּׁיִּקָּבֵעַ:

משנה ו: סָדִין, שֶׁהוּא טְמֵא מִדְרָס – ראוי לקבל טומאת מדרס, שהרי מיועד לכך שישכבו עליו, וַעֲשָׂאוֹ – עשה בו מעשה כדי שיהיה ראוי לשמש כוִילוֹן לפתח, או מִפְרָשׂ לספינה, טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס – אינו נטמא בטומאת מדרס, אֲבָל טָמֵא טְמֵא מֵת – ראוי הוא לקבל טומאת מת, כיון שלפעמים בני אדם מתעטפים בו, ונשאר לו שם 'בגד' המקבל טומאה. מבארת עתה המשנה, ובאופן זה שעשאו וילון, מֵאֵימָתַי הִיא טָהֳרָתוֹ מלקבל טומאת מדרס, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מִשֶּׁיִּתָּבֵר – שיחתוך את החלק המיותר שבו, ויתפור את המקום החתוך לפי מידת הפתח. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, מִשֶּׁיִּקָּשֵׁר – שיקשור לולאות בסדין, כדי שיוכלו לתלותו בפתח, ואף שלא עשה מעשה חיתוך או תפירה בגוף הסדין. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מִשֶּׁיִּקָּבֵעַ – משעה שיתלה את הסדין בפתח או על הספינה.