מאמר רביעי, טו 6

המשך טו. החבר: ובהגיע האדם למדרגות אלו יסורו מלבו הספקות הקודמים שהיה מסתפק בידיעת האלהים. הוא ילעג לאותם ההקשים השכליים שהיה רגיל לדון בהם, כדי להגיע להשגת האלהות וידיעת היחוד. הוא יהפוך להיות עובד ה', החושק ונכסף אליו, ומוסר את נפשו להריגה על אהבתו, וזאת בגלל גודל הנעימות שהוא מוצא בהידבקות בו, והסבל והצער ברחוקו ממנו. וכל זה הפך הפילוסופים אשר אינם רואים בעבודתם אלא דבר מוסרי וטוב, דבר שראוי לעשותו בגלל בקוש האמת, בהיות האלהים גדול מכל הנמצאים, כפי שראוי לדעת שהשמש היא העצם הגדול ביותר מבין העצמים הנראים לעינינו. ולפי השקפתם העוול בכפירה באלהים, אינו גדול יותר מאשר השפלות הנפשית של בני אדם באהבת השקרים.