מאמר רביעי, כג
המשך כג. החבר: נוסף לזה, יש לאלהים בהארכת גלותנו כוונה עמוקה נסתרת, הבאה מחכמה עמוקה. ונבאר זאת במשל, זרע הנופל באדמה ולמראית העין הוא נרקב שם, מתבטל במים ובזבל, ולא משאיר שום רושם מוחשי, והנה רקבון זה (לא די שלא מכלה את הזרע), אלא עוד מחזקו על ידי שסופג את המים והאדמה שבקרבתו. השתנות זו לא באה באופן פתאומי אלא בצורה הדרגתית. יסודות אלה נטחנים ולאחר התפוררותם משתנים והופכים לחלק מהזרע. (ומשהזרע מתחיל להוציא שרש קטן), הוא דוחה את הקליפה והעלים ושאר הדברים המיותרים שבעץ החוצה, וכשעיקר ותמצית זה בשל עד כדי כך שראוי להצמיח דבר דוגמת הזרע הראשון, אז עושה העץ פרי כדוגמת הזרע שממנו צמח האילן.
כמו כן תורת משה, כל הבא בעקבותיה מאמין באמיתותה, אף שבגלוי הוא דוחה אותה. דתות אלו הן הקדמה למשיח שאנו מחכים לו, אשר הוא הגרעין והתמצית, וכשיודו בו יהיו כולם לעץ אחד ויצמדו כולם לגרעין, ואז יפארו ויוקירו את אותו שורש שביזו אותו, כפי שאמרנו בפרשת "הנה ישכיל עבדי".
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
