מאמר רביעי, לא 5
המשך לא. החבר: דוגמא נוספת להתמצאותם בחכמה הטבעית הוא מה שמסופר על רבי נתן הבבלי, שהביאו לפניו ילד ירוק, אמר להם: המתינו לו עד שיפול בו דמו, כלומר לא ימולו אותו עד שיתפס הדם בכל גופו, וכן עשו. והילד נשאר בחיים לאחר ילדים רבים של אשה זו שמתו סמוך למילה. ומעשה אחר היה שהביאו לפניו ילד שהיה אדום, אמר להם: המתינו לו עד שיבלע בו דמו, וכן עשו וחי, וקראו את הילד נתן הבבלי על שמו.
ועוד אמרו: "חלב טהור סותם, טמא אינו סותם".
ומדיניהם המראים על דיוק בעניני החכמה, הוא מה שאמרו: "מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות, נמצא עליה קורט דם בידוע שהוא קודם שחיטה, לא נמצא עליה קורט דם בידוע שהוא לאחר שחיטה, למאי נפקא מינה למקח וממכר". וסיבת הדבר, משום שלא יתכן שיהיה על המחט קורט דם לאחר שחיטה, כי אין דם המת ניגר, ועל כן לא יוכל לטעון בעל הדין ולומר: מתה מכרת לי. וכעין זה מה שאמרו: "הגליד פי המכה, בידוע ששלשה ימים קודם שחיטה, לא הגליד, (ספק, והמוציא מחברו עליו הראיה").
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
