שיעור 7. שיר השירים, פרק א, יב-יד

יב עַד־שֶׁ֤הַמֶּ֨לֶךְ֙ בִּמְסִבּ֔וֹ נִרְדִּ֖י נָתַ֥ן רֵיחֽוֹ׃ יג צְר֨וֹר הַמֹּ֤ר ׀ דּוֹדִי֙ לִ֔י בֵּ֥ין שָׁדַ֖י יָלִֽין׃ יד אֶשְׁכֹּ֨ל הַכֹּ֤פֶר ׀ דּוֹדִי֙ לִ֔י בְּכַרְמֵ֖י עֵ֥ין גֶּֽדִי׃

(יב) משיבה נפש שלמה לה', אני כבר עזבתי את עניני החומר ומושגיו, כי עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ – בעוד ש'המלך שלמה', שהוא רומז על כוחות הגוף ויצריו, ישב במסיבתו ומתענג בתענוגיו הגשמיים, נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ – הרגשתי את ריח הבושם הרוחני, שהריח רומז על ההשגה הרוחנית בדרכי ה', כפי שהם מושגים על ידי השכל בהתבוננו בהנהגת ה' בעולם.

(יג) ממשיכה הנפש לבאר שהרגישה את הריח הרוחני העליון ונמשכה אליו מחמת שתי סיבות, גם מצד האלהות הניכרת בתוך הנפש, וגם מצד האלהות הניכרת בעולם שמחוץ לנפש, א. צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי – רוח ה' וידיעתו צרורים כריח טוב הנמצא אצלי, כי הנפש מצד תכונתה ועצמיותה מרגישה את ה', כי היא רוחנית במהותה והיא חלק אלוה ממעל, בֵּין שָׁדַי (-בחדרי לבבי) יָלִין, כי כאשר יפקח האדם את עיני רוחו ימצא שהענינים הרוחניים והאלהיים חקוקים על לוח ליבו, וה'ריח' השמיימי גנוז בתוך נפשו.

(יד) ב. מצד ההשגות החיצוניות, שעל ידי ההתבוננות בהנהגת ה' בעולם יכול האדם להשיג את דרכיו ומידותיו, כי כמו אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר, שריחו הטוב הולך למרחק גדול, כן דּוֹדִי לִי, בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי הנמצאים במדבר (וכמו ש'אשכול הכופר' ניכר בריחו הטוב והחזק גם בין רבבות אשכולות אחרים הנמצאים בכרם, כך המתבונן ירגיש וישיג את השגחת ה' והנהגתו בעולם, הגם שהוא מסתתר מעין האדם, ותחתיו נראים כוחות טבעיים הנראים כמנהיגים את העולם, אך הנפש החכמה תתבונן ותדע כי ה' הוא המחיה את כולם ומנהיג את כולם), נמצא שנפש שלמה השיגה את ה' מצד פנימיות הנפש, ומצד ההתבוננות בחיצוניות, בהנהגת העולם, ומחמת כן נכספה להידבק בו, ולקבל ממנו את השפעת נשיקות פיהו.