מסכת תרומות, פרק ד, משנה יב

משנה יב: שְׁתֵּי קֻפּוֹת וּשְׁתֵּי מְגוּרוֹת שֶׁנָּפְלָה סְאָה תְרוּמָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן, וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזוֹ מֵהֶן נָפְלָה, מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ הֵם בִּשְׁתֵּי עֲיָרוֹת, מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ:

משנה יב: שְׁתֵּי קֻפּוֹת, שבכל אחת יש חמישים סאה של חולין, וְכן שְׁתֵּי מְגוּרוֹת שיש בכל אחת חמישים סאה של חולין, שֶׁנָּפְלָה סְאָה תְרוּמָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן, וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזוֹ מֵהֶן נָפְלָה, אנו מחשיבים את שתי הקופות או שתי המגורות כאילו הן מעורבות יחד, ומַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ – כיון שיש בשתיהן יחד מאה סאה של חולין, הרי הן מתירות את הסאה של התרומה (אמנם יש חילוק בין קופות למגורות, שבקופות, כיון שדרכן להיטלטל, אפילו היו בשני בתים שונים, מצטרפים. אך מגורות, שאין דרכן להיטלטל, רק אם היו שתיהן באותו בית ניתן לצרפם לענין זה). רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ הֵם (-הקופות או המגורות) בִּשְׁתֵּי עֲיָרוֹת, כיון שהן שייכות לאותו אדם הרי הן מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ, שהרי בידו לערבם יחד. (אמנם תנא קמא חולק על דין זה וסובר ששתי המגורות צריכות להיות בבית אחד, ושתי הקופות יכולות להיות בשני בתים קרובים, אך לא בשתי עיירות).