שיעור 10. שיר השירים, פרק ב, ד-ז

ד הֱבִיאַ֨נִי֙ אֶל־בֵּ֣ית הַיָּ֔יִן וְדִגְל֥וֹ עָלַ֖י אַֽהֲבָֽה׃ ה סַמְּכ֨וּנִי֙ בָּֽאֲשִׁישׁ֔וֹת רַפְּד֖וּנִי בַּתַּפּוּחִ֑ים כִּֽי־חוֹלַ֥ת אַֽהֲבָ֖ה אָֽנִי׃ ו שְׂמֹאלוֹ֙ תַּ֣חַת לְרֹאשִׁ֔י וִֽימִינ֖וֹ תְּחַבְּקֵֽנִי׃ ז הִשְׁבַּ֨עְתִּי אֶתְכֶ֜ם בְּנ֤וֹת יְרֽוּשָׁלִַ֨ם֙ בִּצְבָא֔וֹת א֖וֹ בְּאַיְל֣וֹת הַשָּׂדֶ֑ה אִם־תָּעִ֧ירוּ ׀ וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ אֶת־הָאַֽהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ׃

(ד) אחרי הדברים האלו החלה רוח ה' לְפַעֵם את נפש שלמה ולהכין אותה אל החיבור האלהי הנבואי, ועל כך אומרת הנפש, הֱבִיאַנִי ה' אֶל בֵּית הַיָּיִן, הוא היין הרוחני המורה על הנבואה המשמחת את הלבבות, וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה – והרים עלי את דגלו, ודגל זה הוא האהבה, שמשך אותי אליו ודבקני אליו באהבתו, וזו ההכנה אל הנבואה עצמה, שהיא משולה לנשיקות פיו.

(ה) ממשיכה הנפש ואומרת, עתה שנפרדתי מכוחות הגוף, אין מה שיחזיק אותי מלבד רוח הנבואה, ולכן סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת – תִּמְכוּ אותי בגביעי יין, הוא היין הרוחני המורה על הנבואה, שעל ידי הנבואה אדבק באלהי השמים. והוסיפה נפש שלמה לבקש, כי גם אחרי שאשוב אל הגוף יהיו לי הכוחות להשיג את ההשגות הרוחניות שאני משיגה עתה, וכדי שיהיה הדבר כן אבקש עתה, רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים שיש להם ריח טוב, והריח הטוב הוא המשל להשגת ה' בדרך העיון והחקירה (שאז ההשגה היא מכח ראיית הנהגותיו ומידותיו, בדומה לריח הטוב המוכיח על קיומו של הדבר המביא את הריח), ובזה ביקשה נפש שלמה חכמה ובינה מרובים כדי שתוכל להשיג תמיד את ההשגה העליונה הזו, כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי – נפשי דבוקה בה' בתשוקה עצומה, כחולה האהבה שנפשו דבוקה באהבה, ורצוני להשיג את ההשגות הללו בתמידיות. ועשה ה' את בקשת נפש שלמה, ואמר לשלמה בנבואה זו (מלכים א' פרק ג' פסוק י"ב) "הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ, הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן, אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ, וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ", ונאמר (שם פרק ה' פסוק ט') "וַיִּתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה וּתְבוּנָה הַרְבֵּה מְאֹד וְרֹחַב לֵב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם".

(ו) וכנגד ההשגה השכלית, הרמוזה בלשון 'רפדוני בתפוחים', אומרת הנפש שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי, כי הנהגת ה' בדרך הטבע מכונה 'שמאל', וכאילו תומך ה' ביד שמאלו בהשכלת נפש שלמה, שתשיג את ה' בדרכי החכמה והעיון. וכנגד ההשגה הנבואית הרמוזה בלשון 'סמכוני באשישות', אומרת הנפש וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי, כי 'ימין' זהו הכינוי להנהגת ה' הניסית, וכן להשגות שתשיג הנפש בדרך נבואה, וחיבוק הנפש בימין ה' זו השגת היין הרוחני, הנבואי (ואף על פי שהשגת ה' בדרך הימין של הנבואה היא השגה חשובה יותר, מכל מקום הקדים את השמאל, שזו ההשגה השכלית, כיון שהיא התנאי להשגה הנבואית, וכפי שהיה אצל נפש שלמה, שלאחר שהשיגה את הדברים בחכמתה ובכח השכל, ביקשה מה' שישפיע עליה שפע נבואה, ואכן זכתה לכך).

(ז) בסיום הנבואה התחילו כוחות הגוף של שלמה להתעורר מתרדמתם, ובכך באו להשבית את החיבור העליון של נפש שלמה עם ה', כי חיבור זה יתכן רק כאשר כוחות הגוף שובתים לגמרי, פונה אליהם נפש שלמה ואומרת, הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם (שזהו כינוי לכוחות הגוף), וכיון שהנפש הרוחנית נפרדה מהגוף, אין מי שיליץ ויתווך בין הנפש הרוחנית לבין הגוף המתעורר, ולכן השביעה אותם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, שזהו כינוי לנפש הטבעית, הנפש המקיימת את הגוף (כפי שיש לכל בעלי החיים), כי נפש זו פועלת במרוצה תמיד על ידי פעימות הלב, וריצתה משולה לצבאות ואילות השדה שמרוצתם קלה ומהירה, ותוכן השבועה הוא, אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה – שלא תשביתו את האהבה על ידי משיכת הנפש אל עניני העולם החומריים, ושלא תבואו לעורר ולחזק את האהבה על ידי כוחות הגוף, כי גם התעוררות כזו אינה טובה, כי זו התעוררות שאינה נקיה מפניות חיצוניות, והיא אש זרה אשר לא ציוה ה', עַד שֶׁתֶּחְפָּץ האהבה בעצמה להידבק ברוח האלהים. ובזה נשלם מראה הנבואה הראשון. רוח הקודש עלתה מעל נפש שלמה, ושבה הנפש להיסגר במאסר הגוף החומרי, כפי שהיתה קודם לכן.