שיעור 15. שיר השירים, פרק ג, ג-ה

ג מְצָא֨וּנִי֙ הַשֹּׁ֣מְרִ֔ים הַסֹּֽבְבִ֖ים בָּעִ֑יר אֵ֛ת שֶֽׁאָהֲבָ֥ה נַפְשִׁ֖י רְאִיתֶֽם׃ ד כִּמְעַט֙ שֶֽׁעָבַ֣רְתִּי מֵהֶ֔ם עַ֣ד שֶׁמָּצָ֔אתִי אֵ֥ת שֶֽׁאָהֲבָ֖ה נַפְשִׁ֑י אֲחַזְתִּיו֙ וְלֹ֣א אַרְפֶּ֔נּוּ עַד־שֶׁ֤הֲבֵיאתִיו֙ אֶל־בֵּ֣ית אִמִּ֔י וְאֶל־חֶ֖דֶר הֽוֹרָתִֽי׃ ה הִשְׁבַּ֨עְתִּי אֶתְכֶ֜ם בְּנ֤וֹת יְרֽוּשָׁלִַ֨ם֙ בִּצְבָא֔וֹת א֖וֹ בְּאַיְל֣וֹת הַשָּׂדֶ֑ה אִם־תָּעִ֧ירוּ ׀ וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ אֶת־הָאַֽהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ׃

(ג) ברוב תשוקת הנפש להדבק בדודה העליון, התחילה 'לצאת מן העיר', כלומר, להיפרד מהחומריות, לעזוב את כוחות הגוף וכח הדמיון שבו, ולהפשיט מעליה את בגדי החומר, עד אשר מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, העומדים בקצה העיר, והם רמז לכוחות האחרונים של הגוף, שאם תעזוב הנפש גם אותם תיפרד לגמרי מחיי הגוף, ובהיותה בקצה הזה של הפרידה מהגוף שיכולה הנפש להשיג בחיי האדם, המשיכה לבקש ולשאול, האם אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם.

(ד) כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם, ואילו היתה עוברת את הגבול הזה, היתה נפש שלמה יוצאת בנשיקה, וכבר עמדה הנפש על המפתן, קרובה יותר אל האורות העליונים של השגת ה' מאשר אל הגוף וכוחותיו, עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, כי נחה עליה רוח הנבואה, על ידי ביטול כל כוחות הגוף, עד אשר כמעט ולא נשארה בו נשמה. עתה רצתה נפש שלמה שלא יתבטל החיבור הקדוש הזה עוד, כפי שהתבטל בפעמים הקודמות, והטעם לכך, כי עד עתה לאחר גילוי הנבואה הסתלקה השכינה למקומה העליון בשמי השמים העליונים, ונפש שלמה נשארה בגוף שבעולם החומרי, ואילו עתה כבר נבנה בית המקדש, שהוא מקום שכינת ה' בעולם הזה, ולכן אמרה הנפש עתה אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ, שלא תסור ממני ההשגה הנבואית, עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי, שזהו הגוף של שלמה, שעל ידי בניית המקדש התקדש והתעלה שלמה לדרגה רוחנית גבוהה, וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי, שזהו קדש הקדשים, על כנפי הכרובים.

(ה) בתוך כך שנפש שלמה נדבקת באלהיה, התחילו כוחות הגוף להתעורר מתרדמתם, פונה אליהם הנפש ואומרת, הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם (שזהו כינוי לכוחות הגוף), בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, שזהו כינוי לנפש הטבעית, הנפש המחיה את הגוף (כפי שיש לכל בעלי החיים), כי נפש זו פועלת במרוצה תמיד על ידי פעימות הלב, וריצתה משולה לצבאות ואילות השדה שמרוצתם קלה ומהירה, ותוכן השבועה הוא, אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה – אל תשביתו את האהבה על ידי משיכת הנפש אל עניני העולם החומריים, ואל תבואו לעורר ולחזק את האהבה על ידי כוחות הגוף, כי גם התעוררות כזו אינה טובה, כי זו התעוררות שאינה נקיה מפניות חיצוניות, והיא אש זרה אשר לא ציוה ה', עַד שֶׁתֶּחְפָּץ האהבה בעצמה לדבוק בה'.