ספר נשים: הלכות גירושין, פרק א
ז) אין כותבין במחובר אפילו טופס הגט, ו'טופס הגט' היינו הלשון הכתובה בכל הגיטין (ואילו השמות, המקום והזמן, שהם משתנים מגט לגט, הם הנחשבים ל'תורף' הגט, וכן המילים 'הרי את מותרת לכל אדם'), ודין זה הוא מדרבנן, גזירה שמא יכתוב גם את ה'תורף' במחובר ויהא הגט פסול, ולכן אם עבר וכתב את הטופס במחובר, ותלשו, ואחר כך כתב שם האיש ושם האשה והזמן והרי את מותרת לכל אדם, וחתמו (-חתמו עליו עדים) ונתנו לה, כשר.
ח) כתב כל הגט על עלה הזרוע בעציץ נקוב, שהוא נחשב כמחובר לקרקע, אף על פי שנתן לה את העציץ כלו, ונמצא שלא היה מחוסר קציצה, מכל מקום הגט פסול מדרבנן, גזרה שמא יקטום את העלה ויתן לה. אבל כותב הוא על חרסו של עציץ, ונותנו לה.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
