מסכת תרומות, פרק ח, משנה ג

משנה ג: הָיָה אוֹכֵל בְּאֶשְׁכּוֹל וְנִכְנַס מִן הַגִּנָּה לֶחָצֵר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִגְמֹר. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא יִגְמֹר. חֲשֵׁכָה לֵילֵי שַׁבָּת, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, יִגְמֹר. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לֹא יִגְמֹר:

משנה ג: משנתנו מביאה מחלוקת נוספת בענין דומה: יש להקדים שאכילת עראי אינה חייבת בהפרשת תרומות ומעשרות, ולכן האוכל בגינה ביום חול אינו חייב להפריש תרומות ומעשרות, אבל אם נכנס לחצר או לבית, הרי זו אכילת קבע וחייב להפריש. וכן אם אכל בשבת, חייב להפריש, כיון שהשבת מחשיבה כל אכילה כאכילת קבע. הָיָה האדם אוֹכֵל בְּאֶשְׁכּוֹל ענבים, וְנִכְנַס מִן הַגִּנָּה לֶחָצֵר, והתחייב בהפרשת תרומות ומעשרות, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, רשאי הוא לחזור לחצר, ויִגְמֹר את אכילתו (אך בחצר עצמה לדברי הכל אסור לו להמשיך לאכול). וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, גם אם הוא חוזר לחצר, לֹא יִגְמֹר, אלא יפריש תחילה תרומות ומעשרות, ואחר כך ימשיך לאכול. וכן אם היה אוכל בערב שבת, וחֲשֵׁכָה לֵילֵי שַׁבָּת, ומעתה השבת מחשיבה את אכילתו כאכילת קבע, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אף שבשבת אסור לו לאכול, מכל מקום במוצאי שבת יִגְמֹר את אכילתו, ואינו חייב להפריש תרומות ומעשרות. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אפילו במוצאי שבת לֹא יִגְמֹר, עד שיפריש תרומות ומעשרות.