ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ב

ט) אמר להם הבעל 'כִּתְבוּ, וְחִתְמוּ, וּתְנוּ לשליח להוליך לה', וכתבו וחתמו גט כשר ונתנו לשליח, ונמצא הגט בטל מהתורה או פסול מדרבנן, אין כותבין גט אחר עד שֶׁיִּמָלְכוּ בבעל ויצווה אותם שוב לכתוב ולחתום ולתת, והטעם לכך, שהרי לא עשה אותן שלוחים לגירושין ממש על ידי נתינה ליד האשה עצמה, אלא רק לכתיבה ולחתימה ונתינה לשליח, ושמא לא רצה אלא שיכתבו ויתנו לשליח בלבד, ולא ישאר להם בו מעשה אחר, והרי קיימו את שליחותו וכתבו ונתנו, לפיכך לא יכתבו גט אחר. ואם כתבו גט אחר כשר ונתנוהו לשליח ונתנו לה, הרי זו ספק מגורשת:
י) האומר לשנים או ליתר משנים 'כתבו גט ותנו לאשתי', או שאמר להם אחד מלשונות אלו, 'גרשוה', 'שלחוה', 'שבקוה', 'תרכוה', 'כתבו אגרת ותנו לה', כיון שמשמעות כל הלשונות הללו לגירושין, הרי אלו יכתבו גט כשר ויתנו לה. אבל אם אמר להם אחד מלשונות אלו, 'פטרוה', 'פרנסוה', 'עשו לה כדת', 'עשו לה כנימוס', 'עשו לה כראוי', הרי זה לא אמר כלום, כיון שאין במשמעות לשונות אלו לשון גירושין, ואם כתבו גט ונתנו לה, הרי זה גט בטל מן התורה.