שיעור 39. שיר השירים, פרק ח, ח-י

ח אָח֥וֹת לָ֨נוּ֙ קְטַנָּ֔ה וְשָׁדַ֖יִם אֵ֣ין לָ֑הּ מַֽה־נַּעֲשֶׂה֙ לַֽאֲחֹתֵ֔נוּ בַּיּ֖וֹם שֶׁיְּדֻבַּר־בָּֽהּ׃ ט אִם־חוֹמָ֣ה הִ֔יא נִבְנֶ֥ה עָלֶ֖יהָ טִ֣ירַת כָּ֑סֶף וְאִם־דֶּ֣לֶת הִ֔יא נָצ֥וּר עָלֶ֖יהָ ל֥וּחַ אָֽרֶז׃ י אֲנִ֣י חוֹמָ֔ה וְשָׁדַ֖י כַּמִּגְדָּל֑וֹת אָ֛ז הָיִ֥יתִי בְעֵינָ֖יו כְּמֽוֹצְאֵ֥ת שָׁלֽוֹם׃

שיר האלף (עד סוף הפרק): יתאר איך הנפש האלהית העליונה מבקשת רחמים בעד הרוח הטבעית המחזיקה את הגוף וקשורה בו בחיי האדם, ורוח זו מטבעה אינה נצחית, כי היא תלויה בחומר, ובגויעת הגוף נפסדת אף היא, אך כיון שהתורה והמעשים הטובים שנעשו בחיי האדם היו בשיתוף עם רוח זו, קונה היא בחינה מסוימת של חיים נצחיים, ושרויה היא בגן עדן התחתון.

(ח) פונה הנפש העליונה של שלמה ואומרת לה', אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה, היא הרוח הקשורה בגוף, וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ – אינה משפיעה אלא רק מקבלת, מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ זו בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ – ביום שהגוף ימות, וירצה לקחת עמו לאבדון גם את האחות הזו, רוח שלמה, איך אוכל להצילה שתתקיים בחיים נצחיים.

(ט) משיב לה ה', אִם רוח זו כחוֹמָה הִיא, שבחיי הגוף עמדה חזקה כחומה סגורה, ולא שלטו בה היצרים והתאוות, נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף – נביא אותה אל הגן אשר בעדן, אל הטירה הנכספת לצדיקים, הוא המקום הנקרא גן עדן התחתון. וְאִם דֶּלֶת הִיא – אך אם פתחה דלתיה אל היצר המסית, נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז, כי תִּבְלֶה בארץ יחד עם הגוף, תחת לוח הארז של קבורתו.

(י) משיבה האחות הקטנה, היא רוח שלמה, אֲנִי חוֹמָה – הייתי חזקה בפני היצר כחומה בצורה, וְשָׁדַי המרמזים על כוחות התאווה והכעס, היו חזקים כַּמִּגְדָּלוֹת, כי לא הצליח היצר לכובשם כפי שאי אפשר לכבוש מגדלים חזקים, אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם – כאילו היה לי שלום עם היצר, כי משכתיו אחרי לעבודת ה', ולא נלחם בי עוד.