ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ד

ה) היה הגט חקוק על הטבלא – לוח מתכת, והעדים חתומים עליו, והוא יוצא מתחת ידה של האשה, אף על פי שהן מוחזקין בטבלא עד עתה שהיא שלה, אין חוששים שמא היא עצמה כתבה את הגט ולא נמסר לה על ידי בעלה, אלא הרי זו מגורשת, כיון שהאשה עצמה כותבת את גיטה, ונותנת אותו לבעלה שיגרשנה בו, שאין קיום הגט אלא בחותמיו (-בעדים החתומים בו) אם אין שם עדי מסירה.
ו) חקק את הגט על הלוח של עץ, או על האבן, או על טס של מתכת, אם חפר את ירכי (-גוף) האותיות, הרי זה כשר, שזה כתב הוא, שהרי הוא אומר בפסוק (ירמיהו יז א) 'כתובה בעט ברזל', כלומר שהוא חפרו. וכן אם חקק הירכות (-גוף האותיות) מאחורי הטס, עד שבלטו בפני הטס, הרי זה כשר. אבל אם חפר את תוך האות – החלל שבתוך ובין האותיות, עד שמתוך כך יראו הירכות גבוהות מכאן ומכאן מאליהם, ככתב דינר הזהב שהכתב בולט, אינו גט, שאין זה כתב.