ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ד
י) וכן צריך שיהיה הכתב מבואר היטב באותו הכתב שיכתוב בו, עד שידעו לקרותו אפילו הקטנים, שמכירין אותו כתב, שאינן לא נבונים ולא סכלים (בקטנים), אלא בינונים, ולא יהיה כתב מעוקם ומבולבל, שמא תדמה אות אחת לאות אחרת, ונמצא הענין משתנה.
יא) היה בו משמעות שני ענינים, או שהיה בכתבו עיקום או בלבול עד שאפשר שיקרא ממנו ענין אחר, הואיל ונקרא גם לענין הגירושין, ויש בו משמע גירושין, הרי זה פסול מדרבנן (אך אם השתנה הענין ואין בו משמעות גירושין כלל, הרי זה גט בטל מהתורה). וכבר נהגו כל עם ישראל לכתוב הגט בלשון ארמי, וכנוסח זה שיובא להלן, אף על פי שמותר לכתבו בכל לשון לכתחלה.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
